נשיא המדינה, ראובן ריבלין, קיבל חלקית (יום ה2, 8.6.17) את בקשת החנינה של מאיר רבין, מנאשמי משפט הולילנד. רבין ירצה ארבע שנות מאסר - שנה פחות מכפי שגזרו עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב ובית המשפט העליון.

רבין היה עוזרו של שמואל דכנר, עד המדינה בפרשה, ודחה את הפצרותיו של דכנר להפוך גם הוא לעד מדינה. הוא הורשע יחד עם דני דנקנר במתן שוחד בסך 1.3 מיליון שקל, אשר העביר דנקנר לרבין במטרה לשחד את יעקב אפרתי. האחרון, דודו של רבין, היה מנכ"ל משרד התשתיות ולאחר מכן מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. דנקנר ביקש לקדם בצורה זו את הפרשת קרקעותיה של חברת תעשיות מלח שהייתה בשליטת משפחתו.

בית המשפט העליון דחה את ערעוריהם של השניים על הרשעותיהם, וקבע, כי לא היה לדנקנר כל מניע לגיטימי להעביר לרבין סכומים כאלו תמורת השירותים שלכאורה סיפק לו במסגרת המאמץ להפשיר לבנייה את קרקעות החברה שהייתה בשליטת משפחת דנקנר. העליון הקל בעונשו של דנקנר והעמיד אותו על שנתיים מאסר בפועל, ואילו עונשו של רבין נותר בעינו - חמש שנות מאסר. דנקנר שוחרר בחודש שעבר בניכוי שליש ממאסרו.

לשכת הנשיא אומרת, כי "על-פי המלצת שרת המשפטים והגורמים המקצועיים במשרד המשפטים, נמצא, כי יש ממש בבקשת החנינה שהוגשה על-ידי רבין, לפיה טענות שהביאו להקלה בעונשם של נאשמים אחרים בפרשה לא נדונו ביחס אליו ולא קיבלו ביטוי בגזר הדין. בנוסף מתקיימות בעניינו נסיבות אישיות ומשפחתיות שלא ניתן לפרט מטעמי צנעת הפרט, שאירעו לאחר מתן גזר הדין".