המועמד לראשות העיר אילת מכר <br>פעמיים ברמאות חנות שבבעלותו

שלמה (מומו) ביטון, אחד המועמדים לראשות העיר אילת בבחירות שיתקיימו בעוד שבועיים, מכר באופן מכוון פעמיים את העסק שהיה בבעלותו, מבלי שסיפר לקונה הראשון כי הוא מוכר פעם נוספת את העסק לאדם אחר. כך עולה מהחלטה שפרסם בית משפט השלום באילת לפני כשנה. ההליך המשפטי לא מוצה עד תום ולא ניתן פסק דין סופי בתביעה. זאת, משום שבהסכמת הצדדים ובשל סעיף חוזי שהיה ביניהם, הוא הועבר לבוררות שטרם החלה. מסקנות סופיות יהיו, ככל שיהיו, בסיומה של הבוררות.

ההחלטה שבה נכתב שביטון מכר פעמיים את העסק שלו בכוונה תחילה, ניתנה במסגרת תביעה שהגיש סמי מור, שעבד בעבר כשכיר בחנות הנוחות של ביטון - 'משהו טוב'. מור טען כי שילם לביטון סכום מצטבר של מעל למיליון שקלים, כ-525,000 שקל תמורת מחצית ממניות החברה שבבעלות ביטחון, והמחצית השנייה שולמה במזומן.

מור ציין כי לצורך תשלום הסכום שעליו סיכם עם ביטון היה עליו לקחת הלוואות מהבנק. מכיוון שידע מראש שלא יוכל לעמוד בהלוואות סוכם שינהל את העסק ויקבל בגין כך שכר נטו בסך של 25 אלף שקל. השכר הזה שולם לו במשך שנה וחצי, אך מתחילת שנת 2015, לאחר שסיים לשלם את כל הסכומים שהתחייב בהסכם, לא קיבל עוד שכר על עבודתו.

מנגד, טען ביטון כי התשלום למור היה כפוף לתזרים המזומנים של העסק, ולאחר שזה ירד - נאלץ להפסיק לשלם למור את המשכורת. בית המשפט דחה את טענתו זו וציין כי עיון בדוחות החשבונאיים של החברה מעיד על כך שביטון סותר את עצמו ואינו אמין.

עוד נכתב בהחלטה כי בדיעבד התברר למור שביטון ואשתו מכרו את הפעילות בחנות 'משהו טוב' לאדם אחר, יורם איציק. בבית המשפט העיד איציק כי רכש את הפעילות בחנות - כולל המוניטין של החנות, המלאי שלה והתחייבויותיה לספקים - תמורת סכום של מעל למיליון שקלים. ביטון ואשתו נמנעו מלדווח על העסקה הזאת למור למרות שהוא בעלים של מחצית מהחברה שלהם. הם גם לא חלקו על כך שבשום שלב לא נרשם מור כמורשה חתימה של החברה בחשבון הבנק שלה. השופט ליאור ברינגר קבע בשל כך בספטמבר 2017 כי הוא מטיל צו עיקול על העסק.

ביטון ביקש לבטל את העיקול וטען כי מניותיו של מור דוללו ועל כן אינו מחזיק עוד ב-50% מן החברה. מור, מצידו, ציין כי מעולם לא הודיעו לו על דילול מניותיו. "אני מאמין לו ואינני מאמין לעד יצחק גרשון אשר סותר עצמו.. מה גם שלא ברור לי כיצד החלטה כה דרסטית של דילול מניות מ-50% ל-5% נעשתה במשלוח מכתב שבפירוש לא התקבל על-ידי הנמען, וכיצד זה הנתבעים לא מצאו לנכון לטלפן לתובע ולשוחח עמו על כוונתם, שלא לומר להיפגש עמו, כיצד זה מצאו לנכון להתריע בפניו על נושא ההשקעות הכספיות בחברה רק באותו מכתב יחיד... מכתב שאיני מאמין כי נשלח כלל לתובע", קבע השופט.

בסיכומו של דבר, קבע ברינגר כי עדות ביטון ושני העדים מטעמו אינה מהימנה עליו, בעוד התובע נמצא אמין ודובר אמת. "התמונה המצטיירת היא שהנתבעים עשו יד אחת לגזול מהתובע את כספו, שעה שקבלו ממנו את הכסף כנגד 50% ממניות החברה, ולאחר מכן רוקנו את החברה מתוכן כשמכרו לכאורה למר איציק את כל הפעילות העסקית שלה יחד עם המלאי והמוניטין ולא חלקו עם התובע את הסכום שקיבלו", ציין בהחלטתו.

בשל הימצאות סעיף בוררות בהסכם שנחתם בין הצדדים ובעקבות הסכמת סמי מור להליך בוררות, החליט סגן נשיאת בית משפט השלום באילת, השופט מוטי לוי, לבטל את העיקולים שהוטלו על-ידי השופט ברינגר. לוי נתן תוקף להסכמה שאליה הגיעו הצדדים להתחיל בהליך בוררות. בא-כוחו של ביטון, עו"ד דודי קירשנבוים, אמר ל-News1 כי הליך הבוררות אמור להתחיל רק בינואר 2019.

בהחלטתו, שעיקרה מינהלי ושנוגעת לסדרי הדין, לא התייחס השופט לוי בשום דרך אל הקביעה של השופט ברינגר אודות פרטי המקרה, ובוודאי שלא סתר את קביעתו אודות בעיות האמינות הקשות והקביעה של ברינגר כי נראה שבני הזוג ביטון רימו במתכוון את סמי מור כשמכרו פעם נוספת את החנות שבבעלותם.