"על הרשויות לעצב את המרחב הציבורי באופן המעניק מענה הולם לצורכי כלל התושבים - בעלי מוגבלויות, בעלי צרכים מיוחדים, הולכי רגל ובעלי רכב. סדר הצגת הקבוצות אינו מקרי. הוא
משקף את חשיבות ההגנה על הזכויות והאינטרסים של ציבור הולכי הרגל - ובייחוד בעלי המוגבלות שבהם. מלאכת האיזון קשה, אך היא צורך השעה". כך אומר (יום א', 17.2.19) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.

עוד אומר הנדל, כי עיריית ירושלים חייבת לתקן הסדרי חניה קיימים, ששוב אינם מבטאים את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים לגבי השימוש במדרכות. עליה להתייחס לתלונות המופנות אליה על-ידי "בחינת ההסדר הקונקרטי על-רקע מכלול הנתונים הרלוונטיים, ותיקונו במקרה הצורך". הוא גם מבהיר, כי תושבים בעיר שיבקשו לצאת נגד הסדרי חניה קיימים, יוכלו לפנות לערכאות המתאימות.

בג"ץ דחה עתירה של שרה פרידמן, תושבת ירושלים, ושל מספר גופים ציבוריים, בה נטען שהמשטרה והעירייה אינן אוכפות כראוי את האיסור לחנות על מדרכות העיר ובכך מסכנות את הולכי הרגל בכלל ואת הילדים ובעלי המוגבלויות בפרט. עוד נטען, כי העירייה אינה פועלת על-פי התקן, המחייב שבכל מדרכה יהיו 1.30 מטר להולכי רגל.

הנדל מזכיר, כי בית המשפט כמעט ולא יתערב בשיקולי רשויות האכיפה ובסדרי העדיפויות שלהן, אלא אם מדובר בהימנעות בלתי סבירה מאכיפת החוק או באכיפה בררנית שלו. במקרה הנוכחי, הצהירו העירייה והמשטרה שהן פועלות לאכוף את חוקי התעבורה והחניה - ואין סיבה שלא לקבל את דבריהן. דבריו של הנדל על השימוש במדרכות נאמרו לגבי הטענה השנייה, והוא אומר שהעתירה הנוכחית היא כוללנית ולא ניתן להכריע בה במתכונת זו.

כאמור, הנדל מדגיש שניתן לפתוח בהליכים נגד העירייה בנוגע לבעיות ספציפיות בשימוש במדרכות. והוא שב ומדגיש בסיום פסק הדין: "העתירה מיצתה את עצמה, לאחר שתרמה להעלאת המודעות
למצוקת הולכי הרגל, ובייחוד בעלי המוגבלויות שבהם, בקרב הרשויות. ברם, אין בדחיית העתירה כדי לחסום את הדרך בפני הגשת עתירות אחרות, בהתאם להתפתחויות בשטח בהמשך הדרך - הן במישור האכיפה, והן במישור ההסדרה".

השופטים דוד מינץ ויעל וילנר הסכימו עם הנדל. את העותרים ייצגו עוה"ד משה יפה וחגי ויניצקי, את המשטרה ייצג עו"ד יונתן נד"ב, ואת העירייה - עו"ד הדס יצחקי.