ד"ר טליה האן, מן המדעניות המצליחות והמתוגלמות ביותר במכון ויצמן, טוענת, כי יועץ המס שמואל חרסט ובנו עו"ד אסף חרסט גנבו ממנה 6.3 מיליון שקל. האן ובעלה, אולג האן, הגישו תביעה נגד השניים בסכום זה (7.10.19) לבית המשפט המחוזי מרכז.

לפני עשרות שנים הייתה האן בין הראשונים בעולם שהצליחו לבודד את החלבון TNF, האחראי על הרס תאים בגוף, שעד אז קיומו היה מוטל בספק. היא עשתה זאת באמצעות נוגדן שפיתחה כנגד TNF, נוקה, עבודה שהובילה לפיתוח תרופות ("רמיקייד" ו"הומירה") נגד דלקת פרקים שגרונית, דלקות מעי כרוניות ופסוריאזיס. כמו-כן, היא נטלה חלק בפיתוח התרופה "אנברל ויומירה" נגד מחלות דלקתיות.

על-פי התביעה, תמלוגיה של האן לאורך השנים הסתכמו ב-150 מיליון שקל. אולם לדבריה היא נפלה קורבן לתרמיות של עו"ד יורם יוסיפוב ועו"ד דניאל אזוגי, ולכך נוספה התרמית שהיא מייחסת לבני משפחת חרסט. לטענת האן, בשורה התחתונה היא איבדה את רוב כספה. שמואל חרסט היה יו"ר מרחב דרום בלשכת יועצי המס וממלא-מקום נשיא לשכה זו, ומשמש כסגן נשיא להב (לשכת ארגוני העצמאים). האן מייחסת לו את עיקר המעשים המתוארים בתביעה.

בתביעה נאמר, כי בשנת 2011 יצר פרקליטם דאז של בני הזוג האן, עו"ד אשר אפריאט, את ההיכרות בינם לבין שמואל חרסט, והם שכרו אותו לטיפול בענייני המס שלהם (באמצעות שתי חברות שבבעלותם) תמורת 5,000 שקל בחודש. התביעה מגלה, כי בשנים 2013-2012 היה להאן רווח לצורכי מס של 25.8 מיליון שקל, וכי בשנת 2014 היא קיבלה תמלוגים של 80 מיליון שקל. בגין תמלוגים אלו הנחה חרסט את בני הזוג להפריש 4 מיליון שקל לכיסוי חבות מס אפשרית נוספת.

האן טוענים, כי חרסט הגיש את דוח 2014 רק ב-2016, וניצל את העובדה שהם שכחו את הפרטים עליהם שוחחו בזמן אמת. באוגוסט 2016 הגיע חרסט להסכם עם פקיד שומה רחובות, לפיו ישלמו 1.9 מיליון שקל לסגירת השומות לשנים 2013-2011. אולם הוא הציג בפניהם מצג שווא, לפיו יידרשו לשלם 21 מיליון שקל בגין שנים אלו, ובהמשך טען שהצליח להפחית את התשלום ל-9.5 מיליון שקל.

חרסט הצליח לשכנע את האן להסכים לשלם סכום זה, מתוכו העבירו במישרין 4 מיליון שקל לרשות המיסים, ועוד 5.5 מיליון שקל הופקדו בידיו בנאמנות. במקביל נחתם עימו הסכם שכר טירחה, שהעניק לו תשלום בהתאם לסכום המס אותו יצליח להפחית; בצורה יוצאת דופן הופקד ההסכם בידי אפריאט, והאן נדרשו לשמור עליו בסוד. בפועל, טוענים בני הזוג, חשיפת המס המירבית שלהם הייתה 4.25 מיליון שקל; ובהתחשב בכך שהפסידו 13.5 מיליון שקל בעסקות שונות - היא הייתה עשויה לרדת כמעט לאפס. אלא שהנתונים הכוזבים שהציג חרסט, היו אמורים לזכות אותו בשכר טירחה של 7.6-3.4 מיליון שקל.

עוד נאמר בתביעה, כי כאשר החלו האן לחשוד במעשיו של חרסט, הם שכרו את משרד רו"ח יהודה ברלב (העוסק בביקורת חקירתית). בדיקתו העלתה, כי לחרסט היה הסכם סודי עם אפריאט שהבטיח לו מחצית משכר הטרחה ששילמו האן; הוא החתים אותם על הסכם עם בנו, כדי לעקוף את ההסכם עם אפריאט; הוא אמר שבני הזוג הם "רפי שכל ויחתמו על כל דבר שיתן להם מבלי לקרוא ולהבין". בדיקתו של ברלב העלתה, כי חרסט קיבל שכר טירחה של 4.6 מיליון שקל על בסיס מצגי המרמה שלו.

בהמשך התביעה נטען, כי חרסט הוציא במרמה מבני הזוג למעלה מ-500,000 שקל תמורת מה שהציג כהחזר מס - והיה למעשה רק השבת מקדמות ששולמו ביתר. חרסט גם קיבל הלוואות של 600,000 שקל מאחת החברות של בני הזוג על חשבון שכרו, לא הוציא חשבוניות בגינן ולאחר מכן גרם שאחת מהן תירשם כחוב של האן לחברה. עוד נטען, כי חרסט נטל מחברה נוספת שכר טירחה בסך 670,000 שקל - למרות שהיה זכאי לקבל ממנה 150,000 שקל בלבד - וביצע רישומים כוזבים בספריה כדי להסתיר עובדה זו.

על חלקו של אסף חרסט נאמר בתביעה, כי הוא טען שמעשיו היו תקינים ועמד על זכותו לקבל מיליוני שקלים במסגרת הסכם שכר הטרחה שנחתם על שמו. בני הזוג האן מייחסים לחרסט (האב ובנו) גניבה, מרמה, מצגי שווא ושקרים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד יואב אוסישקין ושי כהן, וטרם הוגש כתב הגנה.