בענף שבו 98.4% מהעובדים הם גברים ורק 1.6% נשים, 262 במספר, פועלת התחבורה הציבורית בכוח אדם מצומצם שמקשה עליה לעמוד בביקוש בששת ימי השבוע בהם היא פועלת. על המחסור ההולך ומתגבר כבר נכתב לא אחת, כאשר על-פי הנתון האחרון חסרים כ-3,816 נהגים בטווח הארוך לצורך הפעלת כל האשכולות והמכרזים העתידיים.
אבל מי הם אותם אנשים שנוהגים באוטובוסים בהם עושים אזרחי ישראל שימוש יום-יומי? ניתוח שנערך עבור
הרשות הארצית לתחבורה ציבורית מעלה כי מענף שהיה ברובו המוחלט נהוג בידי יהודים פחת שיעורם, וכיום 55% מן הנהגים הם יהודים, עדיין רוב, אך הרבה פחות מאשר בעבר. המדידה היא כלל ארצית, ובאזורים מסוימים, בעיקר בצפון, שיעור הנהגים היהודיים נמוך מאשר שיעורם של הלא-יהודיים. יצוין כי רבים מן הנהגים מהמגזר הערבי מתגוררים במזרח ירושלים.
45% מן הנהגים אינם יהודיים. רובם המוחלט מוסלמים (39%), 3% דרוזים ו-2% נוצרים. בעוד שאצל השניים האחרונים יש התאמה בין שיעור הנהגים לשיעור העדתי באוכלוסייה, קיימת תמונה הפוכה אצל יהודים ומוסלמים, כאשר יהודים הם 79% מהאוכלוסייה לעומת 18% מן המוסלמים. אולם שיעור המועסקים כנהגים, כאמור, גבוה יותר בקרב מוסלמים מאשר יהודיים. חוסר ההתאמה של התפלגות השיוך הדתי של הנהגים ביחס להתפלגות בכלל האוכלוסייה יוצר בעיית מחסור בעיקר בתקופת מועדי דת האיסלאם.
56% מן הנהגים בני 65-41, 13% בני 40-21 ו-7% בני 65 ויותר. ותק הנהגים קצר ברוב המקרים, בשל התניידות רבים מהם בין מפעילים שונים המציעים להם תנאים טובים יותר. הוותק אצל המפעיל, לאו-דווקא בענף התחבורה הציבורית, מתחלק באופן הבא: ל-37% יש ותק של פחות משנתיים, ל-27% ותק שנע בין שנתיים לחמש, ל-21% ותק בין חמש ל-15 שנים ורק ל-15% ותק של 15 שנים ומעלה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
