המיעוט בארה"ב מוצא ביטוי בעיקר במוסיקה, כך ב-News Journal, אך בסרטי הקולנוע מוצאים הם תפקידים שוליים או תפקידי משנה בלבד, באופן יחסי.
מומחים אומרים, כי הפוטנציאל המסחרי, התדמיתי וגזענות בתעשייה הם גורם מכריע בכך, שהמיעוט עדיין נאבק על מקומו בסרטי הקולנוע. השילוב של הסיבות - הוא בעל השפעה רבה.
לדוגמא, המיעוט בארה"ב הוא כ-28% מהציבור האמריקני, אך במבט לאחור, על עשרת הסרטים הגדולים של 5 השנים האחרונות - רק ב-12% כיכבו שחקנים בני מיעוטים.
ממוצע של כ-38% מ-10 האלבומים המכניסים ביותר בכל אחת מ-5 השנים האחרונות - הם של אמנים בני מיעוטים. 40% מהמועמדים לפרס הגראמי למוסיקה ב-5 קטגוריות כלליות (אלבום, שיר, תקליט, ריקוד, אמן חדש) ב-5 השנים האחרונות היו בני מיעוטים. רק 14% מהמועמדים לאוסקר בקטגוריות שחקן, שחקנית, שחקן משנה, שחקנית משנה ובמאי - היו בני מיעוטים.
על-פי נתוני גילדת שחקני הטלוויזיה מספר שחקני בני מיעוטים בסרטים או בהפקות טלוויזיוניות עלה ב-2002 ל-24.2%, אך שחקנים לטינים, אשר מהווים כ-13% מהאוכלוסייה האמריקנית, לקחו חלק רק ב-6% מהתפקידים, בעוד שאסיאתיים וילידי אמריקה - מספרם עלה, באופן יחסי. שחקנים שחורים, אשר מהווים כ-13% מהאוכלוסייה, מיוצגים באופן טוב יחסי, כך על-פי הנתונים, עם 14.4% מהתפקידים, אך המספר אינו נמדד על-פי סוג התפקיד, כך לטענתו של דובר הגילדה, איאן קיצ'בן.
יש אשר טוענים, כי ההבדל אינו בא לידי ביטוי בתעשיית המוסיקה, מאחר וזו האחרונה היא חוצת גבולות, ואינה מאפיינת בהכרח תרבות מסוימת. המוסיקה כיום היא גלובלית. אך אחרים יגידו, כי מדובר ב - כסף. הפקת אלבום מוסיקלי מצריכה עלות קטנה, בהשוואה להפקת סרט. בעידן המחשבים, כמה מהאמנים יכולים להכין את האלבום מביתם ולהקטין את העלות לתקליט דמו. אך נראה, על-פי הנתונים, כי המגמה היא לקראת "קו המשווה".
