כשעה ורבע בלבד נמשכת הנסיעה מגוש-דן אל בקעת הירדן, אלא אם כן עוצרים בדרך על-מנת ליהנות מהנופים המרהיבים. מי שמתגורר בתל אביב, עשוי לחשוב שבקעת הירדן היא מעין בקעה על הירח או נמצאת אי-שם מעבר להרי החושך. מה לנו ולבקעה הרחוקה – יש אומרים לא מעטים מאלה השוכנים לחוף הים התיכון. רחוק מהעין, רחוק מהלב. אז נכון, בדרך מזרחה צריך לעבור כמה צמתים שמפעם לפעם צצים בחדשות, לחלוף על פני כפרים ערביים פה ושם וגם התנחלויות, לראות רועי צאן וחקלאים ערבים משני צידי הדרך, להתפתל עם הכביש שמשני צידיו מורדות של טרשים שחונים, אבל לבד מאלה הנסיעה קולחת, כמעט ללא פקקים, אלא אם כן משאיות כבדות, גוררות טריילרים, מאטות את התנועה. לבסוף, הכביש צונח אל הבקעה הצהובה-ירוקה, אשר עוד קודם לכן אפשר היה לצפות בה למלוא אורכה, מדרום ועד לצפון, מהמצפה שלפני היישוב מעלה אפרים. ובתנאי שהראות טובה...