היועץ המשפטי ל
ממשלה,
אביחי מנדלבליט, מתנה לראשונה בצורה פומבית את המשך כהונתו של
בנימין נתניהו כראש הממשלה בכך שיחתום על הסדר
ניגוד עניינים. מנדלבליט אומר (יום ב', 14.9.20), כי נתניהו יכול להמשיך לכהן תחת כתב האישום ואין מקום לנבצרות שלו - בתנאי שיחתום על ההסדר המונע ממנו מעורבות במינויים ובהחלטות בתחומי המשטרה והמשפט.
בטקס לקראת השנה החדשה שנערך במשרד המשפטים, אמר מנדלבליט: "אני עומד מאחורי העמדה המשפטית שלי שאף אומצה בבג"ץ, שראש הממשלה יכול לכהן בתפקידו תחת כתב אישום. זה המצב המשפטי, כפוף להסדרת ניגודי העניינים של ראש הממשלה הנובעים מהמשפט הפלילי המתנהל". נתניהו ובאי-כוחו סירבו עד כה לחתום על ההסדר שניסח מנדלבליט, בטענה שהוא מוגזם בהיקפו ופוגע בצורה פסולה ביכולתו של נתניהו למלא את תפקידו. מנדלבליט הודיע שההסדר מחייב למרות העדר החתימה, ובמקביל מתנהלות שיחות בין המשנה ליועץ המשפטי,
דינה זילבר, לבין עו"ד יוסי כהן מטעמו של נתניהו.
מנדלבליט הוסיף, בהתייחסות ברורה לנתניהו ותומכיו: "מזה זמן, ובמיוחד בעת האחרונה, גורמים בעלי עניין מנהלים קמפיין שלם, קמפיין שנמשך יומם ולילה, שמטרתו להטיל דופי בעבודת הייעוץ המשפטי לממשלה, בעבודת פרקליטות המדינה ובעבודתי שלי. הקמפיין הזה מתקיים ברשת, גם בחלק מהתקשורת, ובזירה הציבורית והפוליטית. אלו שמחוללים את אותו קמפיין אולי מקווים שהשמצות למיניהן נגדי או נגד בעלי תפקידים אחרים, וכל מיני עלבונות ושקרים, ישפיעו על החלטה כזו או אחרת שלנו. אם זה מה שהם חושבים, טעות גדולה בידם. אמרתי בעבר שהחלונות כאן בצלאח א-דין אטומים לרעשים מבחוץ. אמרתי את זה כשהרעשים באו מכיוון אחד, ועכשיו אני אומר את זה כשהם באים מכיוון אחר. רעשים לחוד, והכרעות משפטיות לחוד".
מנדלבליט שב ואמר, בהתייחס למשפטו של נתניהו, כי יש לנהלו רק בבית המשפט ובהתאם לכללים המקובלים. "למרות מושכלת היסוד הזו, הנובעת מהעיקרון של שוויון הכל בפני החוק, יש ניסיון נמשך, עקבי, יום-יומי, להעתיק את משפטו של ראש הממשלה לפורומים אחרים. היו בקשות לקיים את השימוע בתקשורת, ולאחר מכן לשדר את כל המשפט בתקשורת, כאילו מדובר בסקר דעת קהל, או בתוכנית ריאליטי, ולא במשפט פלילי. כמובן שזו דרישה שלא יכולה לעמוד. במדינה דמוקרטית הכרעה בפלילים יכולה להיות רק ע"י בית משפט מוסמך, לפי הראיות והדין המהותי, לא בכיכר העיר, אפילו לא זו המודרנית ברשתות החברתיות. אנחנו לא ננהל את המשפט בטלוויזיה. אנחנו ננהל אותו בין כותלי בית המשפט, בהליך הוגן ותקין".
עוד התייחס מנדלבליט לקריאות - מתוך הליכוד ו
מפלגת ימינה - להקים ועדת בדיקה פרלמנטרית לעבודת הפרקליטות: "עכשיו עולה דרישה חדשה לקיים את המשפט בפני ועדת חקירה פרלמנטרית, שחבריה ייבחרו ע"י הדרג הפוליטי. ועדת חקירה כזו תנסה להפוך את התביעה הכללית לנאשמת, או כפי שגורמים מסוימים חוזרים על אותה מנטרה: 'לחקור את החוקרים'. מדובר בהיפוך יוצרות, ובניסיון לרסק את העיקרון הבסיסי בדמוקרטיה לפיו כולם שווים בפני החוק. נאשמים רבים בפלילים היו שמחים להיפרע ממי שהאשים אותם, להקים לעצמם ועדת חקירה שהם ימנו את חבריה ושתחקור את התובעים שלהם. אבל באיזו מדינה היינו חיים אם זה היה המצב? האם זו הייתה דמוקרטיה?".
מנדלבליט דיבר גם על הטענות בנוגע לפרשת אום אל-חיראן וכאילו היה קשר בינה לבין פרשות נתניהו: "זה שקר וכזב. את השקרים הבוטים האלה צריך לחשוף ולהוקיע. ככל שישנן טענות ענייניות, צריך לברר אותן בפורומים המוסמכים המתאימים. טענות על התנהלות פרקליטות המדינה, ואף טענות על ההתנהלות שלי כיועץ המשפטי לממשלה, בהחלט יכולות להתברר". הוא הבטיח שיתוף פעולה עם בדיקת הפרשה בידי נציב הביקורת,
דוד רוזן, כפי שביקש השר
אבי ניסנקורן.
מנדלבליט תקף בחריפות רבה את השר לביטחון פנים,
אמיר אוחנה (שר המשפטים הקודם), אשר אמר אתמול: "הגשת כתב אישום נגד נבחר ציבור, בוודאי ראש הממשלה, היא פיגוע בדמוקרטיה". מנדלבליט הגיב: "עצם העלאת הטענה הזו, שלפיה יש מי שנמצאים מעל החוק וצריכים להיות מוגנים מפני מרותו של המשפט הפלילי, היא היא הפיגוע בדמוקרטיה. בוודאי כשהיא באה מפיו של השר האמון על עבודת המשטרה, שתפקידה לאכוף את החוק באופן שוויוני".
אוחנה אמר עוד: "זה מערכות מושחתות. עמדו בראשן אנשים מושחתים". מנדלבליט הגיב: אדוני השר, מדינה מושחתת היא מדינה שבה מעשי שחיתות שלטונית אינם מטופלים. מדינה מושחתת היא מדינה שבה פסיקתו של בית המשפט אינה מכובדת. מדינה מושחתת היא מדינה שבה הגשת כתב אישום נגד נבחר ציבור מוגדרת כ'פיגוע בדמוקרטיה'. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר? אבל מדינת ישראל אינה מדינה מושחתת ואנו נעמוד על כך שהיא לא תהפוך לכזו".
מנדלבליט דיבר גם על ההתמודדות המשפטית עם
הקורונה: "כאשר היה צורך להמיר את תקנות שעת החירום בחקיקה של הכנסת, ולמעשה להגביר את הפיקוח הפרלמנטרי על הסמכויות שהוענקו בממשלה, נתקלנו בקשיים להסביר שבמדינה דמוקרטית, תקנות שעת חירום הן בגדר חריג שבחריגים, ושנדרש פיקוח פרלמנטרי דווקא בעת כזו. בית המשפט העליון קיבל מבחינה עקרונית את ההכרח להשתמש בתקנות שעת חירום בראשית הדרך, אך הוסיף וקבע שחיוני לעבור לשימוש בחקיקה ראשית, תוך קיום ביקורת פרלמנטרית אפקטיבית בהקדם האפשרי.
"בנוסף לכך, נדרשנו פעם אחר פעם לעמוד על כך שגם אל מול צעדי החירום הננקטים, עקרונות היסוד הדמוקרטיים יישמרו - זכות הגישה לערכאות ופעילותם הרציפה ככל הניתן של בתי המשפט; המשך העבודה האפקטיבית של הכנסת בפיקוח פרלמנטרי על הממשלה; וכמובן -
חופש הביטוי בהקשרים שונים, החל מחופש התנועה של עיתונאים, וכלה בזכות היסוד להפגין אשר עוגנה בחוק, שמעגן את האיזון המחייב בין הצורך להתמודד עם איום נגיף הקורונה לבין חירויות הפרט. העמידה על עקרונות אלו כפי שתיארתי מבוססת על היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, גם כשהיא נאבקת באיומים קשים, כמו התפשטות נגיף הקורונה".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
