שתי חברות בנייה, המיוצגות בידי עו"ד יעקב קסטל, הגישו לבית המשפט העליון ערעורי מס שעמדו בניגוד לפסיקה מפורשת - קובע (יום ג', 2.2.21) השופט יצחק עמית.

חברת GBM יזמות היא חברת-האם של GBM בנייה. מנהל מע"מ לוד קבע, כי הן עשו שימוש בחשבוניות פיקטיביות והטיל עליהן קנס בסך 12 מיליון שקל, לצד פסילת ספריהן. במקביל הוציא להן פקיד שומה רחובות שומה לשנת 2012. השתיים ערערו לבית המשפט המחוזי מרכז, ובשל מצבן הכספי הרעוע - חייב אותן השופט אבי גורמן להפקיד 40,000 שקל לכיסוי הוצאות המדינה. גורמן גם קבע, כי הערעורים יידחו אם הערבויות לא יופקדו; בית המשפט העליון דחה את ערעורן על החלטה זו. החברות לא הפקידו את הערבויות, ערעוריהן נדחו וכעת דחה עמית את הערעור על פסק דינו של גורמן.

עמית אומר: "יש להצר על כך שעל אף פסיקה מפורשת, המערערות ביקשו להתמיד בערעוריהן. סעיף 353 א לחוק החברות, תקנה 519 לתקסד"א, ותקנה 157 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, מאפשרים לבית המשפט להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע למקרה שהאחרון יזכה בדין. לגבי חברה-תובעת נקבע כי הכלל הוא הפקדת ערובה בעוד שפטור מהפקדה הינו החריג... לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב באשר לחיוב חברה תובעת להפקיד ערובה, כך שערכאת הערעור תתערב בהחלטתה אך במקרים חריגים".

עמית מזכיר, כי התקנות מחילות על ערעורי מע"מ ומס הכנסה את אותם כללים ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענות החברות. הוא גם דוחה את הטענה לפיה מערער מס איננו בגדר "תובע", שכן בית המשפט כבר פסק מספר פעמים את ההפך. "על אף ניסיונן של המערערות לעטות על ערעוריהן אצטלה של סוגיה עקרונית שטרם הוכרעה על-ידי בית משפט זה, אין זה מצב הדברים". הוא מסכם באומרו, שהערעור עומד בסתירה חזיתית לתקנות ולפסיקה, ומזכיר שהחברות דחו את הצעתה של השופטת ענת ברון לאפשר להן להפקיד את הערובות גם כעת. החברות חויבו בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף הסכימו עם עמית. את המדינה ייצג עו"ד עמנואל לינדר.