המדינה הטעתה במכוון נאשם בעבירות מס, גרמה לילדיו לשלם 2.2 מיליון שקל בהנחה שבכך מסתיימים ההליכים - ואז הגישה כתב אישום נגדו, בחוסר תום לב. כך קובע (יום ג', 27.4.21) שופט בית משפט השלום בירושלים, דב פולוק, בזכותו את אברהם פרויליך מעבירות מס במיליוני שקלים שיוחסו לו.

המדינה טענה, כי בשנים 2010-2000 הפעיל פרויליך עסק מכירות פומביות בשם "יודאיקה ירושלים" ולא דיווח על הכנסות בסך 7.6 מיליון דולר. פולוק קובע: "לאחר פתיחה חקירה, נדרש שניהול ההליכים נגד אדם חשוד בעבירות מס, ייעשו ביעילות, ביושר, בהגינות ובתום לב, תוך שמירה על הצדק ועל זכויותיו של חשוד. דא עקא, במקרה דנן, לאחר שמיעת הראיות, עולה שנעשו דברים על-ידי גורמי המדינה שלדעתי יש בהם לעורר תמיהות ופגיעה ממשית בצדק".

רשות המיסים ורואה החשבון של פרויליך הגיעו להסכמה לפיו ישלם 1.3 מיליון שקל להסרת המחדל האזרחי - אך הפרקליטות סירבה לאשר הסכם זה. הפרקליטות עמדה בסירובה גם כאשר הסכום הועלה ל-1.7 מיליון שקל ודרשה שהוא ישלם 2.2 מיליון שקל. פרויליך היה באותה עת במצב רפואי ונפשי ירוד, בניו ייצגו אותו והסכימו לשלם - בתנאי שגם התיק הפלילי ייסגר. בעוד שבטיוטת ההסכם נכתב שהוא "מתייחס רק למישור האזרחי ולא למישור הפלילי", בהסכם הסופי נאמר ש"הסרת המחדל מותנת בתשלום המס במלואו". בניו של פרויליך מכרו את דירותיהם ושילמו את הסכום שנקבע.

"אלא עד מהרה הוברר שמבחינת המדינה יש לקרוא את ההסכם הסופי כאילו כולל את סעיף 3 בטיוטת ההסכם, דהיינו, ההסכם אינו חל במישור הפלילי, למרות שסעיף זה הושמט מהסכם לדרישת נציגי הנאשם. אולם, אם סעיף 3 של הטיוטה עדיין שריר וקיים בהסכם, אין להבין השמטתו מההסכם הסופי. ההיגיון וההגינות דורש שהיו משאירים את סעיף 3 של הטיוטה בהסכם הסופי ללא שינוי", אומר פולוק. "התעוררה בליבי המסקנה הקשה שבמקרה דנן, השמטת סעיף 3 של הטיוטה מההסכם הסופי, היוותה מעשה הטעיה וחוסר תום לב של המדינה, כדי לגרום לחתימה על ההסכם ותשלום הסכום חרף ההתנגדות לסעיף 3 בטיוטה.

"המדינה לא רק שלא הכירו בפסול במעשיהם אלא אף טענו בפני שעל בית המשפט לסמוך את ידו בהסכם כראשית הודאה. אדרבה, אף האשימו את הצד השני שלא הבינו את 'המשחק', את ההטעיה ואת חוסר התום לב. יש לדחות על הסף כל הטענות האלה.

"על המדינה להתנהג ביושר, בתום לב ובהגינות כלפי אזרחיה. אילו סברו שסעיף 3 בטיוטה ההסכם הוא חלק מההסכם הסופי, לא היה כל מקום להשמיטו מהנוסח הסופי. יש בהשמטת הסעיף, לכאורה בהסכמת הפרקליטות, לתת לצד השני להבין שהתנגדותם התקבלה וההליכים הפליליים יופסקו. התרשמות בית המשפט היא שהשינוי בנוסח נעשה על-ידי המדינה כדי לגרום, תוך הטעיה וחוסר תום לב, לצד השני לשלם למדינה סכום של 2.2 מיליון שקל. המדינה הייתה מודעת שהצד השני מתנגד לנוסח סעיף 3 בטיוטה. המדינה גם הייתה מודעת שהצד השני לא היה מוכן לשלם את הסכום אילולא הדבר מביא להפסקת ההליכים הפליליים. התנהלות המדינה במקרה דנן מהווה פגיעה ממשית בצדק ודי בו כדי לזכות את הנאשם".

פולוק עומד על מחדלים נוספים של רשות המיסים והפרקליטות. החקירה נמשכה בעצלתיים (כלשונו) במשך שנתיים, ולאחר מכן נדרשו לפרקליטות 14 חודשים לענות לבקשת פרקליטו של פרויליך לדעת מה העבירות המיוחסות לו - והיא עשתה זאת ערב ראש השנה תשע"ה (ספטמבר 2014). "בחוסר הגינות ובחוסר התחשבות, הפרקליטות רצה והגישה כתב אישום כעבור שלושה חודשים, מבלי לקיים שימוע עם הנאשם. שוב התרשמתי שלא הייתה דאגה מספקת לזכויותיו של הנאשם. במקרה דנן סברה הפרקליטות שיש לה אין סוף זמן להגיב למכתב מטעם הנאשם. למרות זאת, הפרקליטות לא הייתה מוכנה לתת שהות של ממש כדי לאפשר לנאשם עיון בחומר החקירה ושהות סבירה כדי לשקול אם לבקש שימוע".

עוד קובע פולוק, כי סכומי ההכנסות שיוחסו לפרויליך בשנים 2010-2006 נופחו בצורה בלתי הוגנת ובניגוד לסכומים עליהם הוסכם בהליך האזרחי. הם גם ייחסו לפרויליך העלמה של כל סכומי המכירות - למרות שהכנסותיה היו רק העמלות עליהן. לבסוף מקבל פולוק את גרסתו של פרויליך ואומר כי אמו המנוחה, שרה פרויליך, הייתה הרוח החיה בפעילות ובנה רק סייע בידה. פרויליך האמין בתום לב, על-פי הסבריו של רואה החשבון שלו, כי מדובר בעמותה שאינה חייבת בתשלום מס ולא בעסק מסחרי - והוא אכן השתמש בהכנסות למטרות צדקה ולא לצרכיו האישיים. את המדינה ייצג עו"ד כריסטיאן דיק, ואת פרויליך - עו"ד דרור שוסהיים.