שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, דניאל בן-טוליליה, הטיל עונש קל מדי על אדם ששדד קשיש בן 92 - קובע (יום ה', 22.4.21) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון. העונש נותר בעינו, משום שהמדינה לא ערערה עליו.
איגור קוגן נכנס בשנת 2009 לדירתם של אייזק של ורעייתו בבית דיור מוגן באשדוד, לצידו של אדם נוסף שזהותו אינה ידועה. השניים שדדו מבני הזוג 100,000 שקל במזומן שהיו מתחת למזרן של אחת המיטות, לאחר שתקפו באלימות את הבעל בן ה-92. קוגן נתפס רק ב-2017, כאשר נעצר בשל עבירה אחרת, ודגימת הדנ"א שלו תאמה את זו שנתגלתה בזירת השוד. בן-טוליליה הרשיע את קוגן בהסתמך על הדנ"א וגזר עליו 5.5 שנות מאסר ופיצוי של 60,000 שקל לאלמנת הקורבן.
אלרון דחה את ערעורו של קוגן על הרשעתו באומרו, כי טענותיו נגד ראיית הדנ"א נותרו כלליות ובלתי מבוססות. קוגן "לא הצביע על כשל קונקרטי, טעות ספציפית, או חריגה מנהלי העבודה; לא סתר את דברי המומחיות לגבי אופן עריכת הבדיקות ותוצאותיהן על יסוד מקרים אחרים או נתונים מנוגדים בתיק המעבדה; ולא הביא סימוכין מקצועיים, בדיקות עצמאיות של הדגימות או חוות דעת נגדית כתמיכה להשגותיו. בהקשר זה אף יש להוסיף כי המערער לא טען בחקירותיו או בעדותו כי הדם שנמצא בדירה אינו שלו, וכי מדובר בטעות בזיהוי או בהתאמה מקרית".
אלרון מוסיף: "לעומת התרחיש המפליל, שאינו נסמך על צירופי מקרים, התרחיש המזכה הוא מורכב ומפותל, ורוב חלופותיו מהוות אפשרויות דחוקות ודמיוניות - כאלה שבית המשפט המחוזי מלכתחילה לא היה חייב להתייחס אליהן, וממילא אינן יכולות לעורר ספק סביר ביחס לאשמת המערער... בצדק נמצא התרחיש המפליל כמסקנה הסבירה היחידה, המרשיעה את המערער על בסיס ראיית דנ"א יחידה לחובתו. לשיטתי, כלל לא נדרש חיזוק ראייתי לכך".
בדחותו את ערעורו של קוגן על חומרת עונשו, אומר אלרון, כי העונש מקל עימו במידה רבה. "בפנינו מסכת עובדתית קשה ביותר של ביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות כלפי קשיש כבן 92, תוך הפעלת אלימות רבה כלפיו, בביתו-מבצרו שבדיור מוגן. המערער חמד את כספם של זוג הקשישים ובעוד הקורבן שהה בגפו, הותקף באלימות רבה, עד כי נגרמו לו חבלות של ממש בגופו ובפניו, וכתוצאה מכך הובהל לבית החולים עם חשד לשבר בלסת התחתונה. על חבלותיו הפיזיות של הקורבן במקרה דנן יש להוסיף את הנזקים הנפשיים אשר לבטח נגרמו לו, החשש והפחד שליוו אותו בשארית חייו, כתוצאה מתקיפתו האלימה ושדידת כספו. כאן המקום לציין שהמערער אף לא טרח לשלם את הפיצוי הכספי בו חויב על-ידי בית המשפט המחוזי.
"חסד עשה בית המשפט המחוזי משהציב את עונשו של המערער ברף התחתון שקבע, ונראה כי עשה זאת תוך מתן משקל רב - מדי, לטעמי - לחלוף הזמן מיום ביצוע העבירות ועד ליום לכידת המערער. אין לי אלא לשוב ולצטט את שנכתב על ידִי [בבית המשפט המחוזי בחיפה]: 'יידע נאשם זה ועבריינים פוטנציאליים אחרים כי, פגיעה בחסרי ישע קשישים הינה דבר אשר לא יסולח והעושה כן, ימצא את מקומו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת ומרתיעה".
השופטים ניל הנדל ועופר גרוסקופף הסכימו עם אלרון. את קוגן ייצגו עוה"ד מיכאל בוסקילה ושלומי כהן, ואת המדינה - עו"ד רוני זלושינסקי.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
