הרושם הראשון הנוצר אצלי מקריאה והאזנה לתקשורת הנפוצה, הוא שגדעון סער טרם הפנים שתמה תקופת "המלחמה" להחלפת נתניהו. הוא עתה שר המשפטים בממשלת השינוי, שר בכיר שאחד מתפקידיו החשובים ביותר הוא לקדם את מערכת המשפט בישראל. לשם כך יש לערוך בה רפורמה יסודית ולהתחיל תוכנית זו מהנושאים העקרוניים, האידאולוגיים והדחופים ביותר. תחת זאת התבשרנו, בין אחרים, שהוא עוסק ביוזמות חקיקה איזוטריות, דוגמת מניעת יכולתו של ח"כ או ראש ממשלה יוצאת (ממשלה זמנית בתקופת המעבר), שהוגש נגדו כתב אישום להקים ממשלה. יוזמה זו היא סרח-עודף של המלחמה בנתניהו או אולי של החשבונות האישיים עימו ופסולה בעיני מכל וכל. היא פסולה בשל העיתוי והמניעים אך גם מהטעמים העקרוניים שעמדו על הפרק במאבק הפוליטי שהתחולל בשלוש השנים שעל פניהן השתרעה המלחמה המיותרת בנתניהו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
