יש להעניק לציבור גישה לנחל האסי העובר בקיבוץ ניר דוד, אך לא בצורה בלתי מוגבלת. כך קובעת (יום ה', 26.8.21) שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, תמר שרון-נתנאל. היא הורתה לקיבוץ להגיש בתוך חודשיים תוכנית שתסדיר את הגישה לנחל, ולמדינה - לקבל החלטה בתוך 18 חודשים.

שרון-נתנאל קיבלה חלקית את עתירת ח"כ משה ארבל וש"ס, אשר דרשו לפתוח מיידית את הגישה לנחל ללא כל מגבלה. היא מותחת ביקורת על כך שלא עשו דבר במשך שנים רבות, אם כי קובעת שאין המדובר בשיהוי המצדיק לדחות את העתירה; אומרת שהעתירה הוגשה בצורה בלתי נאותה, כולל מידע שלא נמסר במסגרתה; דוחה את הטענה לפיה מניעת הגישה לנחל נובעת ממניעים גזעניים; ומביעה צער על כך שסירבו לקבל את הצעת הפשרה לה הסכים הקיבוץ ועמדו על קבלת העתירה במלואה.

שרון-נתנאל מדגישה, כי אין זה תפקידו של בית המשפט למצוא את הפתרונות התכנוניים, אלא רק להפעיל ביקורת בדיעבד על ההליך המינהלי. לכן, לא ניתן להיענות לעתירה: "ברי כי ללא לימוד הנושא לעומק, על בסיס נתונים רחב ועל בסיס חוות דעת מקצועיות, לא ניתן לקבל החלטה בדבר פתיחת שערי הקיבוץ לקהל הרחב ובדבר ההגבלות והתנאים הנדרשים". היא מקבלת את עמדת הקיבוץ, לפיה פתיחת שעריו ללא מגבלה תגרום מטרד קשה ותפגע בפרטיות התושבים, תביא לעימותים ואף לאלימות ועלולה לסכן חיי אדם.

לכן, "ככל שניתן לממש את זכות הגישה של הציבור, בדרכים אחרות, שאינן גורמות הפרעה כה משמעותית לחיי הקיבוץ ושפוטנציאל הסיכון שבהם מופחת, יש להעדיף דרכים אלה" - ובמהלך הדיונים התברר שיש דרכי גישה לנחל שלא יעברו בין בתי הקיבוץ, כך שהפגיעה בחבריו תהיה מידתית. נכון לעכשיו, הקיבוץ מאפשר גישה לאחד מחופי הנחל - בהתאם להסדר הפשרה שדחו ארבל וש"ס - ושרון-נתנאל מורה להמשיך בכך.

שרון-נתנאל מדגישה: "בית המשפט אינו מוסד תכנון ואין הוא צריך ואף אינו מוסמך, לבוא במקום המדינה ולקבוע את האיזון הנכון ואת התנאים אשר יאפשרו את מימושו. בית המשפט אף אינו יכול בהינף יד (או בהינף מקלדת) לקבוע, יֵש מֵאַיִן, את כל הנדרש לשם הסדרת גישת הציבור לנחל. כאמור - זה גם אינו תפקידו, אלא תפקידה של המדינה. העותרים הם שישנו, במשך שנים רבות, על זכויותיהם או, נכון יותר לומר, על זכויות הציבור וכעת הם מבקשים מבית המשפט פתרון מידי, קונקרטי, אשר כפי שהוסבר לעיל, בית המשפט אינו יכול לספק ואף אינו מוסמך לעשות כן".

שרון-נתנאל סילקה על הסף את העתירה נגד המועצה האיזורית עמק המעיינות (בשל העדר כל פנייה מוקדמת אליה), נגד ניר דוד ונגד חברת האבטחה הדסק הישראלי לשמירה וביטחון (שאין בסמכותם לפתור את הבעיה). היא קיבלה אותה חלקית נגד היועץ המשפטי לממשלה ורשות מקרקעי ישראל, וקבעה את הצעדים הבאים:

• על ניר דוד להגיש לרמ"י בתוך חודשיים תוכנית לביצוע הגישה אל הנחל, שהוא יופקד על מימושה.

• אם הקיבוץ לא יעשה זאת, תקדם רמ"י את התוכנית בתוך ארבעה חודשים, ותפעל לזירוזה וקידומה.

• המדינה תבטיח גישה לחוף המערבי של נחל בכל ימות השבוע בשעות 17-9. מספר המבקרים יוגבל ל-400 וייאסרו הצבת רמקולים, השלכת אשפה ולינה.

• על המדינה "לקבל החלטה ולגבש הסדר תכנוני, אשר ישקפו את האיזון הכולל, הראוי, בין זכות הציבור לגישה לאסי, לבין זכויות הקיבוץ ותושביו, בשים לב לכלל הנתונים והשיקולים הרלוונטיים וכן לפעול, במהירות הראויה ובדרכים המתאימות, לשם יישום ההסדר בשטח", וכל זאת בתוך 17 חודשים.