המדינה גררה רגליים במשך שנים בהסדרת מעמדו של כפר דהמש הסמוך ללוד, וכעת היא מנסה שלא לעמוד בזמנים שקבע בג"ץ לקבלת החלטה בעניינו של הכפר. "התנהלותם זו של משיבי הממשלה מעמידה למעשה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, כי פסק הדין לא יבוצע במועד - על כל החומרה הנובעת מכך". כך אומר (יום א', 29.8.21) הרכב בית המשפט העליון בראשות הנשיאה
אסתר חיות ולצידה השופטות
ענת ברון ו
יעל וילנר.
בפסק הדין שניתן באפריל השנה תיארה חיות: "כפר דהמש, הממוקם צפונית לעיר רמלה ודרומית-מערבית לעיר לוד, מאכלס כיום כ-600 איש (כ-80 בתי אב). הוא אינו מוסדר מבחינה תכנונית ואינו מקבל שירותים מוניציפליים ממועצת עמק לוד, שבתחומה הוא נמצא, או מכל רשות מקומית אחרת. לטענת העותרים, תושבי הכפר, הכפר נבנה על קרקעות פרטיות השייכות להם והבתים הראשונים נבנו עוד בשנות ה-40 של המאה הקודמת, מרביתם לאחר שנת 1948, לאחר שהמדינה יישבה בכפר תושבים ערבים שלא יכלו לחזור לכפריהם בתום קרבות מלחמת העצמאות. מוסכם שהבעלות על מרבית השטח היא פרטית".
בשנת 2014 עתרו עמותת הכפר ו-32 מתושביו, בבקשה לחייב את המדינה לקבל החלטות בנוגע למעמדו התכנוני והמוניציפלי. הדיון בעתירה נמשך שבע שנים, תוך שבג"ץ מאפשר למדינה למסור עוד ועוד עידכונים (כולל מתן דחיות לבקשתה). "בנקודת הזמן הנוכחית אין למעשה מחלוקת בין משיבי הממשלה ובין העותרים בדבר הצורך לקבל החלטה בשאלת מעמדו התכנוני והמוניציפלי של הכפר. יתר על כן, מהודעות משיבי הממשלה בשנים האחרונות עולה כי הם גמרו בדעתם להסדיר את הכפר מבחינה תכנונית, למצער בחלקו, ולשייכו לאחת הרשויות המקומיות הקיימות, בה ישתלב הכפר וממנה יקבלו תושביו שירותים. אולם גם לאחר כשבע שנים של התדיינות - טרם התקבלה החלטה סופית והגיעה העת לסיים את הפרשה", נאמר בפסק הדין.
עינוי דין מתמשך לעותרים
חיות הוסיפה: "לא בנקל יתערב בית המשפט בשאלות של מדיניות, הכוללות גם היבטים מקצועיים-תכנוניים. עם זאת, שיקול הדעת הרחב המסור למדינה בקבלת ההחלטה אינו יכול לשמש תירוץ לאי-הפעלת שיקול דעת, ולהימנעות מקבלתה בפרק זמן סביר. אדרבה - שיקול הדעת הרחב המסור למדינה לגופם של דברים, מחייב הקפדה יתרה על הוראות המשפט המינהלי הדיוני כדי שלא יקופחו זכויות הפרט. בענייננו כ-14 שנים חלפו מאז ביקשו תושבי הכפר להסדיר את הבנייה בו מבחינה תכנונית; למעלה משבע שנים חלפו מאז הגשת העתירה, ולמעלה מחמש שנים חלפו מאז ניתן בעתירות דנן צו על תנאי, אך בשל סירובם של המשיבים, ולמצער חוסר יכולתם, לקבל החלטה מנהלית סופית אשר תקדם את עניינם, סובלים העותרים מעינוי דין מתמשך".
חיות קבעה, כי "האילוצים שהקשו על משיבי הממשלה להביא לפתרון הבעיה התכנונית והבעיה המוניציפלית, אינם מצדיקים הימנעות מוחלטת מהכרעה ביחס אליהן, בייחוד בהינתן הפגיעה הקשה שנגרמת לתושבי הכפר כתוצאה מהעיכוב האמור. לפיכך, אני סבורה כי יש לקבוע שבענייננו הופרה חובתה של הרשות המנהלית לפעול במהירות הראויה". היא הורתה למדינה לקבל החלטה בנוגע למעמדו של הכפר עד 31.12.21, ולפנות את מצבורי האשפה בכפר ולהתחיל להעניק לו שירותי תברואה לא יאוחר מ-28.7.21.
ב-27.7.21 - יום לפני המועד האחרון לטיפול באשפה ובתברואה - ביקשה המדינה לדחות את ביצועו של חלק זה בפסק הדין. לדבריה, בחירת הזוכה במכרז לפינוי האשפה וחתימת החוזה איתו יושלמו באמצע ספטמבר, ולאחר מכן יידרשו לו שישה-שמונה חודשים לביצוע המשימה. קרי: הפינוי יושלם במארס ואולי במאי 2021 - באיחור של שבעה-תשעה חודשים מן המועד שקבע בג"ץ. המדינה ביקשה אישור למסור עידכון נוסף ב-30.9.21.
"אין לקבל בשום אופן את המתווה"
בדחותו את הבקשה, אומר ההרכב בראשותה של חיות: "איננו סבורים כי משיבי הממשלה עמדו בנטל הכבד המוטל עליהם להצדיק היעתרות לבקשתם. בפסק הדין עמדנו על גרירת הרגליים שאפיינה את התנהלות משיבי הממשלה בכל הנוגע לכפר דהמש וקצבנו מועדים למילוי חובותיהם. למרבה הצער, מבקשת משיבי הממשלה עולה כי גם לאחר מתן פסק הדין, הם לא פעלו במהירות הראויה על-מנת לעמוד במועדים שנקבעו בפסק הדין... התנהלותם זו של משיבי הממשלה מעמידה למעשה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת כי פסק הדין לא יבוצע במועד על כל החומרה
הנובעת מכך.
"זאת ועוד: בפסק הדין נקצבו, בין היתר, מועדים לביצוע הפעולות התברואתיות ובצדק טוענים העותרים כי בבקשה דנן אין מבוקש לדחות את המועדים הללו למועדים קונקרטיים אחרים שבהם מתחייבים משיבי הממשלה לעמוד, אלא אך להגיש הודעה מעדכנת על אודות 'ההתקדמות' לקראת ביצוע הפעולות התברואתיות וזאת חודשיים לאחר המועד שנקצב בפסק הדין לביצוען. כזאת אין לקבל.
"לא מצאנו בטיעוני משיבי הממשלה כל הצדקה לבקשתם לבטל את המועד שנקצב בפסק הדין לביצוע הפעולות התברואתיות ולקביעת מועד להגשת הודעת עידכון תחתיו. ואם לא די בכך - ללא כל התחייבות לביצוע אותן פעולות ולו באיחור. הדברים חמורים במיוחד בנוגע לפינוי הפסולת הביתית השוטפת... יש לבצע את פינוי הפסולת השוטפת לאלתר ואין לקבל בשום אופן את המתווה המבוקש ולפיו משיבי הממשלה יעדכנו בתוך חודשיים על אודות 'לוחות הזמנים לתחילת הפינוי השוטף של הפסולת הביתית'".
בג"ץ העניק למדינה, לפנים משורת הדין, ארכה להתחיל בביצוע הפעולות התברואתיות לא יאוחר מ-19.9.21 - דהיינו, כמעט חודשיים לאחר המועד המקורי - וחייב אותה בהוצאות של 5,000 שקל (לאחר שכבר חויבה בהוצאות של 30,000 שקל בפסק הדין בעתירה).