סוכן הביטוח משה ויזל ישלם 3.3 מיליון שקל לשותפו לשעבר הרולד סימון. כך קובע סופית (יום ב', 20.12.21) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. עמית הכפיל פי שלושה את הסכום שנפסק לטובתו של סימון, אך עדיין מדובר ב-7% מתביעתו שעמדה על 46 מיליון שקל. עמית גם חייב את רמי ויזל, בנו של משה ויזל, להחזיר מיליון שקל שקיבל מן החברה המשותפת.

ויזל בן ה-80 וסימון בן ה-100 היו שותפים במשך עשרות שנים בסוכנות הביטוח סימון-ויזל, שהייתה אחת הגדולות בארץ. ויזל וסימון הקימו את הסוכנות המשותפת ב-1965, ובשנת 2000 היא מכרה את רוב פעילותה לחברת מגדל תמורת 106 מיליון שקל. ויזל המשיך לנהל את הפעילות שנותרה, בעוד סימון הפחית את חלקו בה; במקביל התמנה רמי ויזל, בנו של משה, למנכ"ל החברות המשותפות. סימון טען, כי ויזל ובנו משכו מן החברות עשרות מיליוני שקלים שלא היו זכאים להם - דמי ניהול עודפים, שכר ובונוסים שנתיים וחיובן בהוצאות אישיות שלהם ושל בני משפחותיהם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת רות רונן) חייב את סימון לשלם 1.15 מיליון שקל בלבד ודחה את יתר התביעה (ראו קישור משמאל). שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, ועמית דחה את ערעורו של ויזל ואת רוב ערעורו של סימון באומרו שאין סיבה להתערב בממצאים העובדתיים של רונן. עם זאת אומר עמית, כי רונן הלכה כברת דרך לקראת ויזל כאשר לא ייחסה לו הסתרה ביודעין של דמי הניהול שמשך, והוא קובע ש-ויזל רימה את סימון כאשר הסתיר ממנו פרוטוקול משנת 2006 בנוגע לדמי הניהול שיקבל. בשל התנהגות זו של ויזל, לא חלה התיישנות על תביעתו של סימון להשבת דמי ניהול אלו, ועמית מחשב ומוצא שמדובר בסכום של 2.2 מיליון שקל שעל ויזל להחזיר לסימון.

עמית גם התערב בשני פריטים הנוגעים לכספים שמשך רמי ויזל: 500,000 שקל ששימשו לרכישת רכב לאביו, בלא ידיעתו של סימון; ו-300,000 שקל בגין הלוואה שרמי ויזל לא נטל מהחברה ("משיכה משונה" מכנה אותה עמית) ושגם הם לא קיבלו את אישורו של סימון. בתוספת ריבית והצמדה, סכום ההשבה הוא מיליון שקל - או 500,000 שקל במישרין לסימון. משה ויזל חויב בהוצאות בסך 100,000 שקל, ורמי ויזל - בהוצאות בסך 40,000 שקל. את ויזל ייצגו עוה"ד אופיר נאור ועדי גרנות, ואת סימון - עוה"ד דן דורון, אורן פכטהולד ונתן שגיא.