בנימין פוטין ושרה פוטין טוענים, כי נוני מוזס החל כבר ב-1997 להרוס את תדמיתה של שרה פוטין - מעיד (יום ג', 28.12.21) ניר חפץ. לדבריו, כבר ב-1999 אמר לו פוטין בראיון עיתונאי, לאחר הפסדו בבחירות, כי התקשורת רודפת אותו באופן אישי ודימה זאת לספר "1984". חפץ נחקר נגדית בתיק 2000 בידי פרקליטתו של מוזס, עו"ד איריס ניב-סבאג.

חפץ הדגיש, כי פוטין התבטא כלפי מוזס "בצורה קיצונית שאני חשבתי שיש פער משמעותית בינה לבין המציאות שאני מכיר". הוא שב ואמר כי בשנים 2010-2009 ניסה לשכנע את פוטין - כמי שהיה עורך בכיר בידיעות אחרונות - שהדברים בעיתון אינם מתנהלים בצורה כזאת. הוא חדל מן הנסיונות כאשר ראה שהם פוגעים במעמדו בלשכת ראש הממשלה ו"נהגתי לצאת מהחדר כשהתחילו הסימפוזיונים על מוזס".

ניב-סבאג אמרה כי היא מבקשת להוכיח שהמציאות הפוכה מהדימוי שבעיני פוטין, וכי בפועל מוזס אינו מכתיב את התכנים בקבוצת ידיעות. חפץ אישר, כי כעורך בכיר בעיתון היה לו חופש כמעט מוחלט. כאשר היה העורך הראשי של רשת המקומונים ידיעות תקשורת "הייתי שומע ממנו בדרך כלל רק אחת לחודשיים, כשאני רוצה לשאול משהו. שם החופש היה הכי קרוב למוחלט שיכול להיות", למעט הנחייתו של מוזס ליידע אותו לפני פרסום כתבות פוליטיות לרוחב המקומונים.

עוד אמר חפץ, כי מוזס לא השתתף בישיבות המערכת ולא שוחח במישרין עם אנשי המוסף "7 ימים" כאשר הוא היה העורך שלו. גם אם מוזס שוחח מדי פעם עם ותיקי העיתון, הוסיף, לא היה זה בנושא התכנים. בהמשך הבהיר חפץ, כי ידיעות אחרונות אינו רק עסק בשביל מוזס אלא מפעל חייו, ולכן "רוח המפקד היא לא רק על הדוחות הכספיים. היא שורה גם על האופי של העיתון והתוכן שלו, אבל האם ביום-יום הוא מתעסק בידיעות, מפעיל כתבים ואומר לעורכים מה לעשות? התשובה היא לא. אבל האם יש לו השפעה? ברור שכן".

ניב-סבאג ציטטה את העורך הראשי לשעבר, שילה דה-בר, שדיבר בעדותו במשטרה על העצמאות ממנה נהנה בנוגע לתכני העיתון. "הקשר עם נוני הוא היה רופף למדי מאחר שלא היה נוכח באף פורום מערכתי. מעת לעת הייתי מערב אותו בדילמות שבהן יש השקה עם סוגיות רחבות יותר, תוכניות לשדרוג המערכת, הקמת דפי פייסבוק". מעורבותו של מוזס בתכנים "הייתה מעט מאוד וגם אז בנושאים עקרוניים, כמו למשל לאפשר זמן תגובה סביר כשעוסקים בתחקיר". חפץ מצידו הוסיף, כי לרפי גינת הייתה שליטה מוחלטת על התכנים כאשר שימש כעורך הראשי.

"כל הבניין רוחש"

חפץ סיפר, כי כאשר התמנה לדוברו של פוטין ב-2009, הוא השקיע מאמצים רבים בקשרים עם הכתבים הבכירים בידיעות אחרונות. לדבריו, שמעון שיפר ואיתמר אייכנר - ואולי גם נחום ברנע - הבטיחו לו בהן צדקם, כי מוזס אינו מעורב בצורה כלשהי בכתיבתם וכי אפילו עורכיהם אינם יודעים מיהם מקורותיהם. "אבל לגבי פוטין זה בכלל נופל על אוזניים אטומות, הוא בכלל לא מוכן להקשיב לזה", אמר. "היה רצון לייצר יחסים של עבודה, אבל אי-אפשר משום שהוא היה בתפיסה שהם ממילא בובות של מוזס. זו הייתה התפיסה שלו וגם של רעייתו".

לגבי הקו של ידיעות אחרונות באותן שנים אמר חפץ, כי מאחר שהגדיר את עצמו כ"עיתון של המדינה", ידיעות "ניסה לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר. אבל כשאמרנו שלעיתון אין אג'נדה, אמרתי למשל שהעיתון היה עוין את פוטין, זה לא שלעיתון אין שום קו". ניב-סבאג עברה עם חפץ על שורה של אירועים בנוגע לפוטין כפי שטופלו בידיעות אחרונות, והסבירה שמטרתה היא להראות שהיחסים בין הצדדים "הם סוג של ביצה ותרנגולת".

חפץ שב והתייחס לראיון עם פוטין ב"7 ימים" בשנת 2006. "אני חשבתי שזה אינטרס עיתונאי, אני יזמתי את הכתבה. מאחר שפוטין היה מאוד חשדן, כי הוא חושב ששום דבר לא זז בלי מוזס, היה קשה לשכנע אותו שזה יהיה טוב בשבילו. הוא חשב שאחרי שאני או הכתב מטופלים בכתבה, יושב קומיסר מלמעלה ומשנה את זה לרעתו, והיה קשה. גם שרה אישרה את הראיון הזה, בלעדיה זה לא יכול היה לקרות. קיבלתי חופש עיתונאי מוחלט. מאחר שהעיתון כעיקרון עוין את פוטין, כל הבניין רוחש: איך חפץ עשה את זה ככה. כלומר, מבחינת המו"ל [מוזס] זה אירוע שלתת בו חופש עיתונאי - זה דבר שיש לו מחיר מסוים".

עוד אמר חפץ, כפי שהעיד גם בחקירה הראשית, כי בסביבות בחירות 2009 התרשם שיש הפסקת אש כלשהי ביחסים בין פוטין למוזס; הוא חידד כעת באומרו, כי התייחס לאמצע השנה ולא לבחירות שהיו בראשיתה, בעיקר סביב נאום בר-אילן בחודש יוני. בנוגע לכתבה בעת גיוסו של יאיר פוטין לצה"ל באותה שנה טענה ניב-סבאג, כי המעורבות היחידה של מוזס הייתה בדחיית הפרסום ביממה - מיום הגיוס למחרתו, וזאת לבקשתו של ארנון מילצ'ן. חפץ אישר שהייתה דחייה, כדי "לתת למשפחת פוטין לגייס את יאיר בשקט", אך אמר שאינו זוכר מה הייתה מעורבותו של מוזס.