מלחמת הכריות החלה בניו-יורק

אני כואב את עוצמת הפער בין מה שאנחנו מייחסים לביטויים שכיחים בפרשת "קדושים" ובין המהלכים בהיסטוריה של עמי. קיימת עוצמת פער בין עובדות היסטוריות כאובות שפקדו את עמי, הרצופות אירועי חוסר אונים מוחלט, המתבטא בעיקר בהרס החיים הלאומיים בארץ ישראל, ובין המיוחס לעוצמה האלוקית הגדולה בפרשת השבוע שלנו - פרשת "קדושים".

הוכחות רבות הוצגו במהלך ההיסטוריה היהודית והכללית כי אי-אפשר לו לעולם בלי אלימות ורוח מלחמה. אומנם טובי לב כישעיהו דיברו על "וגר זאב עם כבש", ויפה העיר כתום מלחמת ששת הימים שמואל גורודיש כי אכן לשם אנו חותרים, אבל גם בהגיע שעה טובה זו אנו מבקשים להיות הזאב.

בעדות ישראל השונות השתרש המנהג לפתוח את דלת הבית לרווחה במהלך ליל הסדר לכבודו של אליהו הנביא. יש שמוזגים כוס גדולה במיוחד, כוסו של אליהו, ומותירים אותה כל הלילה עד לבוקר ויש אשר מקיימים ממש את יציאת מצרים, על כל התפאורה, הלבוש ואליהו הנביא המגיע בליל שימורים זה. אך יש גם מי שאליהו הנביא שלהם נמצא בסמוך אליהם. יש אף שנמצא בתוכם עצמם. לכל אחד יש את אליהו הנביא שלו.