העליון מקל על הרשעה בעבירות שלא הופיעו במקור

כאשר נאשם מכחיש בצורה גורפת את העבירות המיוחסות לו, הרי שמדובר בקו הגנה הרלוונטי גם לעבירות נוספות העולות תוך כדי הדיון במשפטו. אם קו הגנה זה היה מועלה גם כלפי עבירות אלו, לא ניתן לטעון שהגנתו קופחה בשל הוספת העבירות. כך קובע (יום ה', 26.5.22) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון.

אלרון התייחס להרשעת נאשם בעבירות שלא יוחסו לו בכתב האישום, ואשר המדינה ביקשה להוסיפן על-פי הראיות שעלו במשפטו. אלרון דחה את ערעורו של אלון אהרונוב על הרשעתו בעבירות מין חמורות בבתו בת ה-15-14 של מי שהייתה בת-זוגו. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו גם בעבירות שלא הופיעו בכתב האישום אלא עלו מן העדויות, ואלרון לא מצא פגם בכך.

הליך זה מתנהל על-פי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום". לצד זאת מדגיש אלרון, כי "הוראת סעיף 184 לחוק מהווה חריג, ועל כן יש ליישמה באופן מצומצם 'כביטוי לצורך באיזון ראוי בין הצורך בחשיפת האמת ובעשיית צדק, לבין הבטחת זכותו של נאשם למשפט הוגן'".

אלרון אומר: "קו ההגנה של המערער - אשר הכחיש באופן גורף את ביצוע המעשים המיניים שיוחסו לו - רלוונטי גם לעבירות החדשות שנוספו והוכחו בהכרעת הדין. ואוסיף, ככל שקו ההגנה שבנה לעצמו המערער כלפי האישום שהופיע בכתב האישום, מכיל בתוכו גם את קו ההגנה אותו היה טוען כלפי האישום בו הורשע, לא ניתן לומר כי הופתע וכי קופחה הגנתו".

דבריו של אלרון מתפרסמים למחרת הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשת המדינה לתקן את כתב האישום נגד בנימין נתניהו ושאול אלוביץ בתיק 4000 בנוגע למועד "פגישת ההנחיה" הנטענת בינו לבין שלמה פילבר (ראו קישורים משמאל). בית המשפט ציין במהלך הדיון, כי ייתכן שאין צורך בתיקון כתב האישום, שכן המדינה תוכל בכל מקרה לבקש בסיכומיה להרשיע את נתניהו ואלוביץ על-פי סעיף 184; הפרקליטות סבורה שמוטב לתקן את כתב האישום, אם כי הבהירה שהיא אכן עשויה להשתמש בסעיף 184.

ההגנה טוענת, כי תיקון שכזה יפגע קשות ביכולתם של נתניהו ואלוביץ להתגונן. עמדתה של הפרקליטות היא, כי מאחר שלשיטתם - במענה לכתב האישום - כלל לא התקיימה פגישה שכזאת, הרי שאין המדובר בפגיעה בקו ההגנה שלהם. מכאן נקודת הדמיון לפסק דינו של אלרון (ולהבדיל לחלוטין, כמובן, בין העבירות הנטענות): גם במקרה זה מדובר בהכחשה גורפת של הנאשם. אלרון קובע - בהתייחס לסעיף 184, ולא לתיקון כתב האישום - שכפירה שכזאת מאפשרת למצוא שהגנתו של הנאשם לא קופחה בשל הבקשה המאוחרת להרשיעו בעבירות נוספות. בהשלכה לתיק 4000, מאחר שכאמור הן נתניהו והן אלוביץ מכחישים את קיומה של הפגישה - ייקל על המדינה לבקש להרשיעם בנוגע למועד פגישת ההנחיה, אם תצליח להוכיח את עצם קיומה.

העליון דחה גם את ערעורו של אהרונוב על חומרת עונשו - 15 שנות מאסר. השופטים ענת ברון ואלכס שטיין הסכימו עם אלרון. את אהרונוב ייצגו עוה"ד שגיא גרינפלד ויובל קגן, את המדינה ייצג עו"ד עודד ציון, ואת הנערה - עו"ד יעל מסיקה.