המדינה הרסה מבנה פלשתיני בלתי חוקי תוך הפרת צו ארעי של בג"ץ שמנע את הריסתו - עולה מפסק דינו (21.8.22) של שופט בית המשפט העליון,
חאלד כבוב. המדינה הסבירה שמדובר בטעות אנוש וכבוב קובע שבג"ץ אינו הערכאה המתאימה לפצות את הבעלים (אם בכלל).
נאגח טעימאת עתר לבג"ץ ב-24.6.22 נגד החלטת המינהל האזרחי להרוס מבנה בטון ובלוקים בשטח אש ביהודה ושומרון. כבוב הורה למדינה להגיש תגובה מקדמית עד 17.7.22 והוציא צו ארעי ולפיו אין להרוס את המבנה ב-14.7.22 ביקשה המדינה לדחות על הסף את העתירה. ב-31.7.22 הודיע טעימאת שהבית נהרס למרות הצו, וביקש שורה של סעדים חריפים נגד המדינה - כולל צו לבנות מחדש את הבית, לאסור את מנהל יחידת הפיקוח אם הדבר לא ייעשה, פיצוי על נזקו והוצאות לדוגמא.
המדינה דיווחה, כי שני תחקירים - אחד של מפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים והאחר של המינהל האזרחי - הגיעו לאותן מסקנות: "על אף שדבר קיומו של הצו הארעי היה ידוע לגורמי האכיפה, בשל טעות אנוש חל בלבול אצל גורמי השטח בין שני תיקי בנייה בלתי חוקית; ובשל תקלה טכנית לא הוזן במערכות התקשוביות כי המבנה מושא התיק האחר כבר נהרס". עוד דיווחה המדינה על מסקנותיה בעקבות האירוע, כולל בחינה מעמיקה של אופן הזנת הנתונים במערכות התקשוביות, בחינת הצורך במנגנוני בקרה נוספים ובחינת האפשרות לנקוט צעדים כלפי האחראי לתקלה. היא התנצלה על ההריסה, אך הדגישה שמדובר היה במבנה בלתי חוקי וטענה שאין היא חייבת דבר לבעליו.
להסיק מסקנות שיתורגמו לנהלים
כבוב דחה את עתירתו של טעימאת, בנימוק שמדובר במעשה עשוי ולכן אין היא האכסניה המתאימה לבירור טענותיו. לצד זאת הוא מדגיש: "לא ניתן לעבור לסדר היום מבלי לחזור על מה שהוא, לדידי, בבחינת מושכל יסוד. והוא, שבין אם מחמת טעות אנוש זו או אחרת, או כשל ארגוני זה או אחר, קשה להלום, ומבחינה נורמטיבית אין להלום, מצב בו המדינה מפרה צו שיפוטי שניתן בסמכות ובכך עושה דין לעצמה. שהרי שלטון החוק, כיבוד החוק וציות לו הם בשר מבשרה, שלא נאמר ערש היוולדה, של כל רשות שלטונית שיונקת חיותה מעקרון חוקיות המינהל.
"...מצופה אפוא מהמשיבים שיעמדו היטב בחובתם לציית לצווים שיפוטיים, ויפיקו מסקנות מהירות מאירוע זה; אשר יתורגמו לנהלים שימנעו, ככל הניתן, הישנות מקרה בו זמן כה רב לאחר מתן צו שיפוטי, הוא מופר בצורה כה גסה - תוך פגיעה בזכותו של הפרט להביא את עניינו לביקורת שיפוטית".
כבוב מוסיף: "דעתי-שלי אינה נוחה מכך שמבחינה 'משפטית טהורה', ידינו כבולות ואין באפשרותנו להעניק סעד מתאים לעותר בנסיבות בהן המדינה כבעלת דין, אשר נהנית מחזקת תקינות המינהל, מפרה באופן מוחלט וסופי צו שיפוטי שעניינו איסור הריסת מבנה עד להחלטה אחרת. אלא מאי? בנסיבות דנא, גם אם הייתה סלולה הדרך המשפטית להורות על הקמת המבנה מחדש, הוראה כאמור הייתה משום מתן הכשר, למה שנחזה להיות, מבנה בלתי חוקי. סעד כזה, המושתת לכאורה על הפרת החוק, לא ייצא תחת ידו של בית המשפט. אך, אין בכך כדי להקהות את הצורך לבחון את השאלה העקרונית שעל הפרק לעומקה, במקרה המתאים".
המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסכום גבוה יחסית - 15,000 שקל. השופטות
ענת ברון ו
רות רונן הסכימו עם כבוב. את טעימאת ייצג עו"ד גיאת נאסר, ואת המדינה - עוה"ד אבי מיליקובסקי, יצחק ברט ואסתי אוחנה.
