25-20 משלוחים של שמפניות

חסון עבר לשמפניות, אשר לדבריו כולן היה מאותו סוג, הגיעו בארגזים בני שישה בקבוקים שבתוכם כל אחד היה סגור בנפרד. "בביתו של מילצ'ן כל קנייה הייתה שמונה-עשרה ארגזים. אצל פאקר החזקנו מלאי של שישה ארגזים, חד-משמעית רק לצורכי הזוג נתניהו. בבית של ארנון היה שימוש קל מאוד; בשבוע אולי נשתו שני בקבוקים באופן סדיר בידי המשפחה".

חסון תיאר את המשלוחים: "אני מקבל הוראה מהדס, מארנון או מג'יימס. אם יש במלאי בבית, אני לוקח, נוסע, נותן. לוקח שמפניות, לפעמים עם סיגרים לפעמים בלי, נוסע לבלפור או לבית [של נתניהו] בקיסריה ומוסר. במקרים מאוד ספציפיים אני נכנס לבית. ברוב המקרים אני מתאם עם אב-הבית את הכניסה למתחם, הוא יוצא לאסוף. אם הוא איננו, אז עם אחד מראשי האבטחה.

"כאשר אני עושה לבד, זה לא ביקור [של מילצ'ן או פאקר] אלא נסיעה ייעודית. זה 25-20 פעם לאורך התקופה. מינימום ארגז אחד, מקסימום שניים; בשמונה מהפעמים היו גם סיגרים, לרוב אלו נסיעות של שמפניות"? התובעת, עו"ד קרן צבירן: "איך אתה יודע מה לשים במשלוח?". חסין: "לפי הפקודה שנתנו לי. זה התחיל לרגל אירועים כמו ימי הולדת, אחר כך זה היה ללא אירוע מסוים ובהמשך בני הזוג ביקרו הרבה בבית ינאי ובקיסריה ולא היה צורך במשלוחים". להערכתו, בסוף התקופה היו עשרה ביקורים של נתניהו בבית ינאי, ולכל אורך השנים – 20 ביקורים.

חסון תיאר גם שלושה מקרים בהם המשלוחים לא הגיעו למעון ראש הממשלה. "ביום של בחירות התבקשתי להביא שתי שישיות של שמפניות. אנחנו והזוג לא רצינו שמישהו יראה אותי בדרך. נפגשתי עם ויקטור, הנהג של שרה, באחד המושבים בעלייה לירושלים והוא אסף אותם ממני. אירוע נוסף היה בערב חג, קרוב לכניסת החג, לא רציתי לנסוע עד ירושלים ונפגשתי עם נהג בשם ירון בכביש המוביל למתקן אדם והבאתי לו ארגז או שניים של שמפניות.

"האירוע האחרון היה ביום ההולדת שלי ב-4.12.16, נפגשתי עם [אב הבית] אפי אזולאי ליד משרד החוץ ושם הבאתי לו שתי שקיות ובכל אחת מהן שני בקבוקים. זה היה אחרי החקירה הראשונה ולא רציתי להגיע לבלפור. הדס אמרה לשרה שאני לא אגיע לבית, היא המציאה איזשהו תירוץ – שזה יום ההולדת שלי ואני בחצי יום חופש.

"יומיים לאחר מכן היה יום ההולדת של מילצ'ן, בני הזוג השתתפו באירוע בביתו, ובסוף האירוע נתתי להם שני ארגזי שמפניה, שמתי להם באוטו. אני לא זוכר אם ההוראה הייתה משרה באופן ישיר או שארנון אמר לי, אבל לפני שהם הלכו היא שאלה אם דאגתי להם לשמפניות והוסיפה שזה לטובת המדינה". בחקירתו במשטרה אמר חסון, כי מילצ'ן הנחה אותו לשים את הארגזים ברכב ושרה נתניהו שאלה האם עשה זאת.

לדברי חסון, "לגברת נתניהו מסרתי פעם אחת ישירות בבלפור שני ארגזי שמפניות. היא חיכתה לי ברחוב. שאלתי אותה איך היא תסחוב את זה והיא אמרה שתסתדר. פעם נוספת התבקשתי להביא שני ארגזים לבית בקיסריה. מר נתניהו פתח את הדלת, שאלתי אותו איפה לשים, הוא כיוֵון לכיווּן המטבח, שמתי ויצאתי".

בנוגע לביקורים בבית ינאי אמר חסון, כי הללו התקיימו בבית באחוזה המשמש לפגישות ושם ישבו מילצ'ן ונתניהו. שם היו מכינים מראש סיגרים, ולעיתים הוא הביא חבילות סגורות בזמן הפגישה לבקשתו של מילצ'ן. "לרוב [נתניהו] היה פותח קופסא, מעשן סיגר או שניים ואת השאר היה לוקח הביתה. הוא אף פעם לא היה לוקח קופסא, אלא מרוקן לתוך שקית והקופסה הייתה נשארת". מדי פעם היו שמפניות מצורפות מראש או ניתנות בסיום הביקור, הוסיף. "זה היה קבוע עד שהוא [נתניהו] הפסיק לעשן סיגרים ב-2016. הוא אמר לי שהפסיק".

על השמפניות אמר כי הן ניתנו בסופו של הביקור למכוניתה של שרה נתניהו, או שהיו מונחות בחדר הביקורים; לרוב מדובר היה בשני ארגזים. "זה היה קבוע, כל ביקור", טען חסון. "באחת הארוחות היא שלחה את אחת המלצריות לשאול אם דאגתי לה. הכוונה הייתה לשמפניות וברור שדאגתי. היה עוד מקרה שהיא פנתה אלי אישית בזמן ארוחה. התקשרתי לנהג שלה, כי באותו יום היא הגיעה עם ביבי והוא לא היה. היא אמרה לי לדבר איתו ושאני אדאג לה, והוא בא לקחת שני ארגזים".

לדברי חסון, הוא שמע מקליין ומילצ'ן שנתניהו ביקש סיגרים ספציפיים. עוד אמר כי נתניהו קיבל סיגרים גם בביקוריו בביתו של מילצ'ן בהרצליה. "בפגישות היו תמיד סיגרים, קופסה או שתיים", הוסיף. "בפגישה אחת הוא ביקש מאיתנו להוסיף בקבוק של ליקר. אני הבאתי את זה לפי הוראה של הדס; לא שמעתי אותו מבקש, הדס אמרה לי".

לדבריו, כאשר מילצ'ן נסע לפגישות עם נתניהו בירושלים, היה נוטל עימו ארגז או שניים של שמפניות, כאשר לעיתים אחד מהם היה מקורר; בנוסף לכך היה לוקח קופסה או שתיים של סיגריות. מדובר בסך-הכל ב-20-15 ביקורים, העיד. "בסוף התקופה נשארו לנו שתי קופסאות סיגרים. היו שמונה ארגזי שמפניה, כיום יש שניים, כי במהלך התקופה היו מבקרים שצרכו את זה".

את פאקר הסיע 12-10 פעמים לפגישות במעון ראש הממשלה, המשיך חסון. "נוהל רגיל: אני מביא אתי [שמפניות וסיגרים]. לפני שהייתה לו דירה בארץ, הייתי קונה יום לפני שהוא מגיע ארצה, קונה ארגז או שניים של שמפניה ולרוב קופסה או שתיים של סיגרים ומאחסן בבגז'. הייתי קובע עם אפי [אזולאי], מוסר את הדברים ובערב חוזרים לפגישה בבלפור".

חסון הוסיף: "לבני הזוג נתניהו הייתה יד חופשית לביתו של פאקר בקיסריה, הייתה להם גישה לשלט של הפתיחה ובשלב מסוים גם מפתח. הם היו מגיעים גם כאשר פאקר לא היה בארץ, לשבת ליד הבריכה או ליד המדורה, לשבת בסלון. הם היו מקבלים מה שביקשו – ארוחת צהריים, שתייה. בסלון היו גם סיגרים לאירוח והוא [נתניהו] היה משתמש חופשי. לפעמים היו לוקחים איתם שישיות של שמפניות, לפעמים קופסאות של סיגרים במארזים הסגורים. במקרה אחד שרה נכנסה לבד עם המאבטח, לקחה שתייה ויצאה". הוא העריך שמדובר בשבעה-שמונה ביקורים כאלה; בחקירותיו במשטרה נקב חסון הן במספר פעמיים-שלוש והן במספר גבוה יותר.

לדברי חסון, היו מקרים בהם הונחה לנסוע לבית נתניהו בקיסריה (הצמוד לביתו של פאקר) במקום למעון ראש הממשלה כדי להביא שמפניה וסיגרים. היה מקרה בו פאקר נכנס לבית נתניהו, ואנשיו (כולל הוא) הביאו את המזון לארוחת הצהריים של השלושה. עוד טען, כי הביא לשרה נתניהו קרוב לעשרה תיקי יוקרה אותם רכש איאן מוריס, שהיה עוזרו האישי של פאקר. לרוב מוריס הביא את התיקים מחו"ל; במקרה אחד הוא שלח את חסון לרכוש תיק בכיכר המדינה בתל אביב.

הוא סיפר עוד, כי נטל לסטודיו בצפון תרשים של תכשיט ובהמשך אמרה לו קליין שהוא היה מיועד לשרה נתניהו. הוא גם ציטט את מוריס, שאמר לו שהוא מחפש תכשיט עבור שרה נתניהו. קליין סיפרה לו, כי נתניהו לא רצתה את התכשיט שרכש מוריס והיא החליפה אותו. לדבריו, הוא ראה את החשבונית ומדובר היה ב-45,000 דולר; הוא הדגיש שאינו יודע האם התכשיט נמסר. "ארנון רצה ששרה תראה כמה התכשיט עלה ואמר להדס להגיד לה שזה לצורכי ביטוח", הוסיף. חסון הסביר, כי לא סיפר על כך בחקירתו, שכן השמפניות והסיגרים היו במרכז ו"לא זכרתי הכל". לדבריו, הוא נזכר כאשר החוקרים זימנו אותו שוב והציגו לו את החשבונית.