גרשון סלומון, אשר הקים את "תנועת נאמני הר-הבית וארץ ישראל" והיה חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר הנהלת תנועת החרות וממקימי תנועת התחייה, הלך (יום ד', 23.11.22) לעולמו. בן 87 היה במותו.
סלומון, מפורצי הדרך בנושא, נאבק למען הר-הבית כמעט לבדו כאשר כמעט שלא עלו יהודים להר-הבית ואף נמנע ממנו להיכנס להר-הבית במשך כ-28 שנים בשל חשש מהתפרעויות של ערבים.
הוא היה חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר הנהלת תנועת החרות וממקימי תנועת התחייה.
שירת בצה"ל בהנדסה קרבית, סיים קורס קצינים ומונה למפקד מחלקה ואחר כך למפקד פלוגה. השתתף במבצע סיני (1956). בוגר קורס קומנדו שהתקיים במסגרת בית הספר לצניחה וללוחמה זעירה בבסיס תל נוף (1957).
בינואר 1958 נפצע קשה מאש סורית בעת שפיקד על כוח שעסק בפינוי מוקשים בסמוך לגבול סוריה. סלומון, שנפגע בעמוד השדרה כתוצאה מדריסת נגמ"ש, אושפז במשך כשנה ובסיום הטיפול נותר מוגבל בתנועת רגליו ונאלץ להיעזר במקל לשם הליכה. למרות נכותו, חזר ליחידתו ושימש קצין מבצעים במשך כשנה, עד לשחרורו מצה"ל ב-1960.
ב-1978, בזמן המגעים בין ישראל למצרים על חתימת הסכם שלום, הקים את "חוג נאמני עקרונות תנועת החרות", שנאבק בתוך התנועה נגד מסירת סיני למצרים ונגד מתן אוטונומיה לפלשתינים ביהודה, שומרון ועזה. לאחר חתימת הסכמי קמפ דייוויד פרש סלומון מתנועת החרות ומן הליכוד.
תום ניסני, מנכ"ל "בידינו למען הר-הבית", סיפר: "הייתה תקופה ארוכה בשנים האחרונות בה קיימנו פגישות ואירועים בסלון של משפחת סלומון בירושלים. למרות שניכר הפער בגילים, גרשון תמיד חשב ורצה לחבר את הדור הצעיר לסוגיית הר-הבית. היה לו חשוב שכארגון מוביל נשתתף ונשתף פעולה באירועים משותפים שיגיעו לכל עם ישראל".
