חוקרו של חפץ קישר בין שתיקתו לסבלו

בהמשך התייחס בן-צור למצבו הפיזי של חפץ בחקירתו – הן בשל חוסר כבד בשעות שינה והן בשל מצבו הרפואי ובמיוחד עקיצות פשפשים בבית המעצר. חפץ התלונן שוב ושוב על תשישותו ועל מצבו הרפואי, אשר אף ניכרו פיזית, אך ככלל – החקירות נמשכו. תלם הסביר: "טיבם של נחקרים שמגיעים עייפים ממתקני המעצר. אנחנו לא סוגרים את חדרי החקירה בכל שלב שבו הנחקר מצביע על עייפות. מנסים לבדוק אם זו לא טקטיקה להתחמק. אם צריך קפה שחור, כריך, עושים פסק זמן. אני לא רואה פה בשלב הזה בעיה של עייפות כרונית שמחייבת הפסקת החקירה". בן-צור תהה כיצד החוקרים מחליטים האם מדובר בטענת שווא או בבעיה אמיתית, ותלם השיב: "שכל ישר, נסיון חיים, ניסיון בעולם החקירות, רצף התנהגויות. אין לנו מדדומטר של עייפות".

בן-צור: חפץ "הגיע לעייפות קיצונית. החובה שלך על-פי דין זה לאפשר שעות שינה נאותות; אין שעות שינה נאותות, החוקרים שלך אומרים: בוא ניתן לו אפשרות לישון. הפיקוד החליט אחרת. למה?". תלם: "אני לא מכיר החלטה למנוע מחפץ שעות שינה, אני מניח שהייתה החלטה להמשיך את החקירות ולא לבזבז את ימי המעצר על שהות במעצר... בוודאי שלא הייתה הנחיה למנוע ממנו שעות אינה או הפסקות על-מנת לשבור את רוחו".

בן-צור ציטט את דיווחו של מדובב שהוכנס לתאו של חפץ בבית המעצר, ולפיו חפץ תשוש, בלתי צלול ומתנהג בצורה מבולבלת. תלם הגיב: "התיאור פה קשה. קשה זה יחסי, כמובן". בן-צור: "יחסית למה?". תלם: "יחסית למצבים אחרים שהם יותר קשים".

כאשר התלונן חפץ על גירודים קשים ביותר בשל עקיצות הפשפשים, השיבו לו חוקריו שהם מזמנים רופא "אם יש אירוע לב או אם מישהו פתח את הראש". תלם אמר כי עצורים מקבלים טיפול רפואי משירות בתי הסוהר כאשר הם בבית המעצר, ואילו בזמן החקירה – על החוקר להפעיל שיקול דעת האם יש להעבירם לרופא או לחובש. לדעתו, במקרה של חפץ לא הייתה חריגה משיקול הדעת הסביר. הוא גם אמר כי יש לראות את החקירה בשלמותה כדי להגיע למסקנות, וכי הלגלוג של החוקרים על מצבו של חפץ היה בלתי ראוי.

בן-צור הזכיר, כי כאשר רופא בדק לבסוף את חפץ שמונה ימים לאחר מעצרו, הוא הביע כעס על מצבו והבהיר שידווח על כך לקצין הרפואה הראשי של המשטרה. תלם שב ואמר כי הנחת העבודה של החוקרים היא שטיפול רפואי ניתן בידי השב"ס וכי הם יכולים להזעיק רופא של המשטרה במידת הצורך. "פה יכול להיות שזה לא היה מספיק מהיר. יכול להיות שהמענה לא היה מספיק טוב והאחריות היא שלי", הודה.

בן-צור: "אתה מסכים שאסור לקשור בין זכות השתיקה למניעת טיפול רפואי". תלם: "מסכים". בן-צור ציטט את שוורץ: "שווה לך תשובה מספר אחת את כל הגירודים הזה והסבל הזה?" ושאל "למה הוא מקשר בין הסבל שהוא מצוי בו לבין תשובה מספר אחת?". תלם: "אני לא יודע אם אפשר לגזור מהמשפט הזה את הגזירה שאתה עושה. כל הסיטואציה שהוא בחקירה ולא מוסר גרסה, זה נראה לי טרמינולוגיה סבירה לגמרי".

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: "אם הוא היה עונה, מה יקרה?". תלם: "לא הבטחתי לו כלום, לא אמרתי לו שיכול לקרות". השופט עודד שחם: "אבל יצרת קישור בין שני הדברים". תלם: "יכול להיות, אבל הוא היה חשוד ולא נתן גרסה". בן-צור: "החוקר שלך אומר יש סבל, החוקר מודע לסבלו. ראית?". תלם: "כן". בן-צור: "שתיים: החוקר לכאורה כורך בין הפתרונות של היבטי הסבל לבין העובדה שהוא חשוד בפלילים ולא נותן גרסה. נכון?". תלם: "כן". בן-צור: "שלוש: הכריכה הזו לא חוקית". תלם: "טוב, נכון". בן-צור תהה מדוע, אם כך, לא פעל תלם כדי שלא יעלה על הדעת שנוצרכה כריכה שכזאת. תלם שב ואמר כי ניתן מענה הולם למצוקותיו של חפץ.

בן-צור התייחס גם לטענותיו של חפץ על העדר תזונה מספקת בעת החקירה; תלם אמר שהחוקרים היו מחויבים לדאוג לתזונתו של חפץ ושלא היה מעורב בנושא. חפץ טען שחוקריו מנעו ממנו להתלונן בכתב בפני מפקד להב 433 דאז, יגאל בן-שלום. תלם השיב שלא ידע על כך, אם כי העיר ש"מכתב לראש להב מטעמו של עצור הוא באמת דבר לא מקובל, אחרים יגידו אם זו חוצפה".

בן-צור הטיח בתלם: "אתה עיוור למציאות. רק העיוורון שלך מסביר את כל המחדלים שלך בחקירה. את העיוורון החקירתי שהיה לך מפני כל הראיות וכל כיווני החקירה שלא טרחתם להתייחס אליהם. של ראיות שנשארו על הרצפה, כיוונים שלא בדקתם. העיוורון שלך כאן הוא בדיוק כמו העיוורון שלך, בגלל הקונספציה שהיית בה, בגלל המנהרה החשוכה שהיית בה ביחס לכל מחדלי החקירה העצומים". תלם השיב: "אני חושב שהדילוג שעשית פה בין תנאי מעצרו וכליאתו של חפץ, שהם באמת בסטנדרטים מאוד-בעייתיים, לבין עיוורון שלי בכל הנוגע לניהול מהלכי החקירה – הוא דילוג שלא מבייש אפילו לוליינות או שפגאט של נינג'ה ישראל. אבל מעבר לזה אין לי תשובה עניינית".

בן-צור טען, כי החוקרים הציעו לחפץ בצורה בלתי חוקית להיות עד מדינה, וגם השופט משה בר-עם העיר לגבי אחת מן האמירות: "זו הזמנה להציע הצעות". תלם השיב, כי כמו בעניינו של שלמה פילבר – החוקרים פרסו בפני חפץ את מצבו כדי שיציע מיוזמתו להיות עד מדינה, אך לא הציעו לו זאת בעצמם.

בהמשך הציג בן-צור הדלפות רבות מן החקירה בתיק 4000, במצבים בהם המידע היה אך ורק בידי החוקרים. תלם השיב, שהדלפות פוגעות בחקירה ובנחקרים, וכי חלקן סיכנו את מהלכי החקירה. עם זאת, הוא אישר שלא נקט פעולה כלשהן לבחינת מקור ההדלפות וכי אינו יודע מה היה מקורן. "אני סומך על אנשַי", הדגיש. "אני סומך עליהם שהם לא מדליפים ורוצה להאמין שבקרב אנשי אין תפוח רקוב. בזירה הזו יש הרבה גורמים מעודכנים".