בכיר לשעבר בעיריית ירושלים טען: עבדתי בניגוד לצו בימ"ש

סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, מאיר תורג'מן, טען למעשה שהפר את תנאי שחרורו בערבות ועמד בקשר עם גורמים בעיריית ירושלים בעת שנחקר בחשד לקבלת שוחד. כך עולה מפסק דינה של שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בעיר, שרה שדיאור.

תורג'מן נעצר בשנת 2018, כתב האישום נגדו הוגש ביוני 2021 והמשפט בעיצומו. הוא מואשם בקבלת שוחד ב-350,000 שקל (בין היתר ממשה הבא, לשעבר יו"ר בזק ומי שרכש את בית הדואר המרכזי לשעבר בירושלים), בגניבת 60,000 שקל מקופת בית כנסת ובעבירות מס ומרמה והפרת אמונים. תורג'מן תבע מהעירייה 560,000 שקל, בטענה שזהו השכר המגיע לו על התקופה בה היה מושעה, בטענה שבפועל עבד באותה עת - אך תביעתו נדחתה מכל וכל.

כפי שמציינת שדיאור (6.8.23), בית המשפט הרחיק את תורג'מן - שהיה אז יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - ממשרדי העירייה. בחודשים מרס-אוגוסט נאסר עליו ליצור קשר עם "כל גוף או גורם בעירייה", ולאחר מכן נאסר עליו ליצור קשר עם מי שהופיעו ברשימה ובה 15 הגדרות תפקידים ושמות ועוד 51 שמות ספציפיים. תורג'מן טען בתביעתו, כי נאסר עליו רק להגיע לעירייה, אך לא הוטלה עליו הגבלת עיסוק - ולכן המשיך לעבוד מביתו.

על כך אומרת שדיאור: "טענת התובע כי עבד בפועל, חמורה היא בשני היבטים: האחת בשל היותה סותרת את החלטות מפורשות של בית משפט בעניינו הספציפי של התובע, והשנייה בשל השיקולים שבית המשפט שקל בעת מתן החלטת ההרחקה הזו, שחלקם בשל מניעת נזק נוסף בהתנהלותו וחלקה האחר בחשש לשיבוש הליכים ו/או המשך הפעלת סמכות שלא כדין. נוכח אלו, העובדה שנאמר לו לא להיכנס לעירייה, משמעותה הייתה לא לעסוק בענייניה, וכך גם עולה מההחלטה באיסור העיסוק, שהיא לא רק בוועדה לתכנון ובנייה אלא בכלל בעירייה, ולמעשה היא אפילו בהסכמת התובע".

אולם, כאשר תורג'מן עומת בחקירתו הנגדית עם העובדות הללו, הוא שינה את גרסתו וטען שזכותו לקבל שכר גם אם לא עבד כלל, בנימוק שההחלטה לשלול את שכרו התקבלה שלא כדין. שדיאור דוחה טענה זו ואומרת, שגם אם נפל פגם מינהלי בדרך בה נשלל שכרו של תורג'מן (בהתייעצות עם משרד הפנים ולא בהחלטה של מועצת העירייה) - התכלית הייתה נכונה וראויה, שכן אין סיבה לשלם מכספי ציבור למי שאינו עובד. מועצת העירייה לא יכלה להחליט משום שלא נחשפה למלוא חומר החקירה, ולכן נעזרה במשרד הפנים שכל החומר היה בפניו.

שדיאור חוזרת לאפשרות לפיה תורג'מן עבד בזמן ההרחקה ושוללת אותה. היא מציינת, כי באותה עת (לפני הקורונה) לא הייתה בעירייה מתכונת של עבודה מן הבית כפי שייחס תורג'מן לעצמו. עובד בעירייה, משה גמיש, אומנם העיד שהתייעץ מדי יום עם תורג'מן, אך גם אם כך היה - לא ניתן להגדיר זאת כעבודה. יתרה מזאת: גמיש "מסר מידע [לתורג'מן, בעוד] שכוונת האיסור הגורף ליצור קשר עם העירייה הייתה כדי למנוע העברת מידע זה מחשש לשיבוש הליכים". גמיש גם אישר, כי בחלק מן התקופה התקשה להשיג את תורג'מן וכי כל סמכויותיו הועברו לאחרים.

תורג'מן חויב בתשלום הוצאות (סמליות, מדגישה שדיאור) בסך 10,000 שקל. נציגי הציבור משה נחמיה ולאה בר-אילן הסכימו עם שדיאור. את תורג'מן ייצג עו"ד חנן כהן, את העירייה ייצג עו"ד מאיר כבודוב, ואת משרד הפנים - עו"ד גילה אשכנזי.