אט-אט יוצא המרצע מן השק. מה שהתחיל ונמשך שבועות רבים כהפגנות נגד צמצום עילת הסבירות, והתרחב למחאה נגד הרפורמה המשפטית בכללה, הפך להפגנות כמעט על כל נושא שברומו של עולם ומדינה. העיקר - להפגין. העיקר - להיות בכיכרות. העיקר - לגדף את הממשלה והעומד בראשה. לעשות כל מאמץ להפלתה. הפגנות, שאין בינן לבין ימין ושמאל ולא כלום, כביכול, והן כבר בוודאות הפגנות של השמאל, בעידוד גורמי חוץ, נגד הימין, נגד הליכוד, נגד הדתיים. איזו תמימות קדושה בדבריה אלה של מפגינה המגדירה עצמה כדתיה: "המחאה איננה מחאה הומוגנית, היא לא מחאה של השמאל ולא מחאה של חילונים. היא מחאה רחבה, שחוצה מגזרים. היא מורכבת גם מדתיים מתונים ואנשי ימין ליברלי. המחאה מעוניינת להשיב לפה את הזהות היהודית ההומאניסטית הליברלית".
