בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה לרכוש, גם כאשר הרכוש הנתבע לא פורט בכתב התביעה. כך קבע בג"צ (9.6.04) בדחותו עתירה לבטל החלטה של בית הדין הרבני בנושא.
בעתירה שהוגשה, התבקש בית המשפט להוציא צו על-תנאי המורה לאשתו של העותר ולבית הדין הרבני לנמק מדוע לא תבוטל החלטת בית הדין הרבני האזורי, לפיה הוא המוסמך לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג, ומדוע לא ייקבע כי בית הדין אינו מוסמך לדון בענייני הרכוש של בני הזוג בכלל, ובנכסים שלא נכרכו בפניו לרבות זכויות הפנסיה של האשה, בפרט.
הבעל העותר ואשתו נישאו זה לזו כדת משה וישראל בשנת 72'. במשך חיי הנישואין, צברו בני הזוג זכויות ונכסים שונים. חלק מהרכוש נרשם על-שם שניהם בחלקים שווים וחלק אחר של הרכוש נרשם על-שם אחד מבני הזוג בלבד. בין הצדדים הנמצאים בהליכי גירושין התקיימה מחלוקת בשאלת הבעלות בנכסים האמורים. הבעל טען בעתירתו, כי מכלול הרכוש לרבות הנכסים הרשומים על-שם האישה, ובמיוחד זכויות הפנסיה שלה, נרכשו במאמץ משותף ולפיכך הוא זכאי למחציתם.
מנגד, טענה האשה כי הזכויות והנכסים שנצברו מאז שנת 1991 המועד בו לטענתה חדל הבעל מלעבוד - אינם פרי מאמץ משותף אלא רכישתם מומנה מכספיה או מכספי הוריה, ולפיכך היא זכאית לבעלות בלעדית בהם.
בפברואר 1999 עזב הבעל את דירת המגורים המשותפת, ומאז חיו בני הזוג בנפרד, כאשר הבעל מתגורר עם אישה אחרת שעמה ניהל מערכת יחסים ממושכת, ואף נולדה לו ממנה בת. על רקע זה, הגישה האשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, וכרכה בה את חלוקת הרכוש בין בני הזוג. כחודש לאחר שהמשיבה הגישה תביעתה לגירושין בבית הדין הרבני, הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה תביעה כספית ותביעה לפסק דין הצהרתי ולחלוקת רכוש.
בתגובה, הגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לדחיית תביעתו של הבעל על הסף, בטענה כי בית הדין הרבני הוא המוסמך לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
בית הדין הרבני האזורי, בהרכב של 3 דיינים, פסק כי הדבר בסמכותו לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג. בהחלטה ארוכה ומפורטת, התייחס בית הדין הרבני האזורי למכלול טענותיו של הבעל כנגד סמכותו, ודחה אותן אחת לאחת.
בדיון בבג"צ שב בא-כוח העותר, עו"ד עדו דיבון, והעלה את מכלול הטעמים שהוצגו בפני בית הדין הרבני כנגד סמכותו לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג. עיקר טעמיו בעניין זה, היו כי תביעת הגירושין שהגישה המשיבה בפני בית הדין הרבני האזורי לא היתה כנה, וכי כריכת ענייני הרכוש לא נעשתה בכנות וכדין.
מנגד, טענה באת-כוח המשיבה, עו"ד שושנה גלס, כי דין העתירה להידחות, שכן העותר לא כפר בסמכותו של בית הדין הרבני האזורי בהזדמנות הראשונה שהיתה לו. לגופם של דברים, טענה באת-כוח המשיבה, כי נוכח מכלול הטעמים שפורטו בהחלטת בית הדין הרבני האזורי, מתבקשת המסקנה כי תביעת הגירושין שהגישה מרשתה הייתה כנה, וכי ענייני הרכוש נכרכו בה כדין ובכנות. לפיכך, טענה היא, כי בדין פסק בית הדין הרבני האזורי כי הוא המוסמך לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
השופטת דורית בייניש קיבלה את עמדת עו"ד גלס והחליטה לדחות את העתירה. בייניש קבעה בהחלטתה, כי עיון בפסיקת בית הדין הרבני הביא את בית המשפט למסקנה כי "לא נפל בה פגם מן הסוג המקים עילה להתערבותנו".
"מדבריה של המשיבה בפני בית הדין הרבני עולה, כי היא לא התנתה את סידור הגט בוויתורים ממוניים בהם היתה מעוניינת, אלא רק ביקשה כי מועד סידור הגט יידחה עד להכרעת בית הדין במכלול ענייני הרכוש. זאת ועוד בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהמשיבה לא התנתה את הגט בוויתורים כאלה או אחרים מצד העותר, אין לומר כי תביעתה לגירושין אינה כנה", כתבה בייניש.
בית המשפט המשיך ודחה את טענת הבעל העותר, שטען כי האישה לא כרכה את כל הרכוש בתביעתה בבית הדין הרבני.
בג"צ שאל עצמו שתי שאלות בעניין זה. ראשית, האם הנכסים הרשומים על-שם המשיבה נכרכו בתביעת הגירושין, או שמא העדר הפירוט בעניינם הוציאם מגדר סמכותו הנכרכת של בית הדין הרבני? שנית, האם היעדר הפירוט של הנכסים האמורים בכתב התביעה, פגם בכנות הכריכה של יתר ענייני הרכוש שפורטו בו, באופן השולל את סמכותו של בית הדין לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג?
אשר לשאלה הראשונה, כתבו השופטים כי בית הדין הרבני פירש את כתב התביעה שהוגש בפניו כך שהמשיבה כרכה במסגרתו את הנכסים הרשומים על-שמה, וביקשה לגביהם סעד הצהרתי לפיו הנכסים האמורים, שלה הם.
"קביעתו זו של בית הדין הרבני לפיה נכסים אלה נכרכו מלכתחילה בכתב-התביעה המקורי שהוגש בפניו, איננה נקייה מספקות. עם זאת, בנסיבות העניין שלפנינו, שוכנענו כי החסר שנפל בנוסח כתב התביעה בא על תיקונו במהלך הדיון בשאלת הסמכות בפני בית-הדין הרבני, שהרי המשיבה הבהירה כי היא מעונינת שבית-הדין ידון במכלול הנכסים של בני-הזוג, לרבות אלה הרשומים על-שמה, ובית-הדין קיבל את בקשתה בקובעו כי "ככל שיש צורך בתיקון כתב-התביעה, הרינו מאשרים את תיקונו", נכתב בהחלטה.
זאת ועוד, ממשיך בג"צ וקובע כי בהתאם להחלטת בית-הדין הרבני האזורי, הגישה המשיבה לעיונו רשימה מפורטת של מכלול הנכסים של בני-הזוג, לרבות הזכויות והנכסים הרשומים על-שמה, באופן שמילא את החסר שנפל בכתב-תביעתה המקורי.
"מאחר ומרבית נכסיהם של בני-הזוג נכרכו מלכתחילה בפני בית-הדין הרבני, ובהתחשב בכך שבנסיבות העניין לא ראוי לפצל את ההתדיינות בענייני הרכוש של בני-הזוג בין הערכאות השונות, צדק בית-הדין הרבני בהתירו את תיקון כתב-תביעתה של המשיבה כמפורט לעיל (ראו והשוו: בג"צ 9834/01 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול ואח' (טרם פורסם), בפיסקה 12). נוכח מכלול הטעמים האמורים, ובהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, מתבקשת המסקנה כי סמכותו הנכרכת של בית-הדין הרבני חלה על מכלול הזכויות הרכושיות והנכסים של בני-הזוג", כתבה השופטת בייניש.
השאלה הנוספת שעורר בא-כוח העותר בטיעוניו היתה האם היעדר הפירוט של הנכסים הרשומים על-שם המשיבה בכתב-התביעה המקורי, פגם בכנות הכריכה של יתר ענייני הרכוש שפורטו בו, באופן השולל את סמכותו של בית-הדין לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג?
על-כך ענה בג"צ, כי שאלת כנות הכריכה היא שאלה עובדתית במהותה הנבחנת על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, והיא קשורה קשר הדוק לחובה הכללית הנוהגת במשפטנו לנהוג בתום לב. "ההכרעה בשאלת כנות הכריכה תיעשה על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה - האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך", נכתב בהחלטה.
שאלה זו, כך נכתב, "מחייבת בחינה מהותית בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו האינדיבידואליות. במקרים מתאימים, עשוי העדר פירוט כאמור להעיד על חוסר תום-לב בכריכת ענייני הרכוש. כך למשל, כאשר התובע כרך בתביעת הגירושין את חלוקת הרכוש באופן סתמי ונמנע מלפרט בכתב-התביעה את פרטי הרכוש שבמחלוקת - כולם או מרביתם. בנסיבות כאלה, היעדר הפירוט הגורף של הנכסים בכתב-התביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי, והדבר עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת-לב וכי תכליתה העיקרית היתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית-המשפט לענייני משפחה".
מנגד, קבע בג"צ כי בהחלט יתכנו מקרים בהם בהתחשב במכלול נסיבות העניין, היעדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני-הזוג לא ילמד על פגיעה מהותית בתום-הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה. "כך למשל, כאשר התובע נמנע מלפרט בכתב-תביעתו חלק קטן בלבד מהרכוש השנוי במחלוקת, והחסר עשוי לבוא על תיקונו במהלך הדיון בפני בית-הדין", לשון פסק הדין.
בהתחשב במכלול הנסיבות האמורות, קבע בג"צ כי אין לומר שהיעדר הפירוט של הרכוש הרשום על-שם המשיבה בכתב התביעה המקורי, "היה חסר תום-לב באופן שפגם בכנות הכריכה של חלוקת הרכוש".
השופטת בייניש מסכמת את דבריה וקובעת: "התרשמנו כי אין בסיס לטענתו הערטילאית של בא-כוח העותר לפיה בית-הדין יפסוק בניגוד למתחייב מן הדין החל על העניין. מכל מקום, בשלב זה, בו טרם פסק בית-הדין הרבני לגופם של דברים, אין בטענה האמורה כדי להקים עילה להתערבותנו".
נוכח מכלול הטעמים שפורטו, קבע בג"צ שתביעת הגירושין שהגישה האישה היתה כנה, וכן קבע כי כריכת ענייני הרכוש נעשתה בכנות וכדין, באופן שבית-הדין הרבני האזורי מוסמך לדון במכלול נכסיהם של בני-הזוג. אשר על כן, קבע בג"צ, כי דין העתירה לצו על תנאי ולצו ביניים להידחות.
פרשנות
נראה כי מדובר בהחלטה חריגה ביותר, שכן בג"צ נוהג בימים כתיקונם לפסול במידת האפשר ולצמצם עד כמה שניתן את סמכויותיו של בית הדין הרבני אל מול בית המשפט לענייני משפחה, והנה במקרה הנוכחי הוא עושה בדיוק להיפך.
ספק גדול אם החלטה כזו על שלל נימוקיה והסבריה היתה מתקבלת אם היוצרות היו הפוכות, והאישה היא שהיתה דורשת לפסול את סמכותו של בית הדין הרבני להחליט בסוגיית הרכוש. יצויין, כי אין זו הפעם הראשונה שבג"צ נוקט בטקטיקה זו, שרבים אינם שבעי רצון מהדואליות הנורמטיבית שהיא משדרת כלפי הציבור.
בג"צ 5747/03 פלוני נ' פלונית ואח'
