רשות המיסים תחזיר מס שבח שגבתה ממי שמכרו דירות מושכרות 2021-2018 לאחר שקיזזה פחת משווי הדירות לצורך חישוב המס. כך קובע (23.5.24) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חגי ברנר, בקבלו תביעה ייצוגית נגד הרשות. התובע, עו"ד רשף חן, העריך בבקשתו שמדובר ב-960 מיליון שקל, אך פסק הדין אינו מציין סכום ויהיה על הרשות לדווח לבית המשפט על הסכומים ששילמה. לצד זאת, צפוי שהרשות תערער לבית המשפט העליון ותבקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
מס שבח נגבה במכירת דירות (בתנאים הקבועים בחוק) והוא מחושב על הפער שבין שווי הרכישה לבין שווי המכירה. ככל ששווי הרכישה נמוך יותר, גדל הפער וממילא גדל המס. לכן, קיזוזו של פחת בידי רשות המיסים (דהיינו, הירידה בשווי הדירה בשל השימוש בה) מגדיל את סכום המס.
משכירי דירות חייבים במס על הכנסה זו, ובשנת 1989 גם נקבע שעל דירות מושכרות יחול פחת בשיעור של 2% לשנה - כך שמן ההכנסה החייבת בגינן יקוזזו הפחת וההוצאות המותרות בניכוי. שנתיים קודם לכן נקבע מס אחיד של 10% על ההכנסות משכר דירה, בלא זיכוי לקזז את הפחת. בעת מכירתה של דירה כזו, יש להוסיף לשוויה לצורכי מס את הסכום המירבי של הפחת שניתן היה לנכות, אלמלא אותה הוראה בחוק. המשמעות היא ששווי המכירה גדל וממילא עולה גם שיעור מס השבח.
בשנת 1990 נקבע בחוק פטור מלא ממס על שכר דירה שעד 4,200 שקל בחודש - במקור כדי להתמודד עם גל העלייה מבריה"מ-לשעבר, אך המסלול הפך לקבוע. בעלי דירות מושכרות יכולים לבחור בין מסלול המס האחיד לבין מסלול הפטור. במסגרת מסלול הפטור קבעה רשות המיסים, שאין להביא בחשבון את הפחת - דהיינו, אין לנכותו משווי הדירה בעת מכירתה. בשנת 2007 ביטלה הרשות הוראה זו וקבעה, כי גם בעת מכירת דירה שהייתה במסלול הפטור - יחולו הוראות הפחת של דירה במסלול המס האחיד.
ברנר קובע, כי הרשות "עשתה דין לעצמה, ובניגוד לקביעת המחוקק, גבתה ועודנה גובה כספי מס שבח ביתר מחברי הקבוצה, אגב פרשנות מוטעית של חוק הפטור ועל יסוד היקש מהוראת חוק אחרת הדנה בכלל במי שבחר במסלול מס המחזור. בעשותה כן, גבתה הנתבעת מחברי הקבוצה מס שלא כדין ובחוסר סמכות. משכך, דין התובענה הייצוגית להתקבל". הוא אומר כי קיזוז הפחת במסלול הפטור עומד בניגוד ללשון החוק, לתכליתו ולהיגיון הכלכלי-מיסויי שמאחוריו. אין מקום לנכות את הפחת משווי הרכישה, כאשר המוכר לא קיזז אותו לאורך השנים, מדגיש ברנר.
ברנר מזכיר, כי קבלת תביעה ייצוגית נגד רשות ציבורית אינה עניין של מה בכך, שכן הנטל הנובע מכך הוא על הציבור כולו. אולם, התכליות הבסיסיות של תביעה ייצוגית הן בעלות תוקף מיוחד כאשר מדובר ברשות ציבורית, שהאזרח מן השורה נוטה להשלים עם מעשיה. הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר ברשות המיסים, שכן האזרח - היודע שאם לא יעמוד בחובותיו הוא צפוי לסנקציות אזרחיות ואף פליליות - מצפה שגביית המיסים תיעשה באופן חוקי.
ברנר פסק שכר טירחה בסך 4.2 מיליון שקל לבא-כוחו של חן, עו"ד
אליהו מאיר. חן - אשר הגיש את התביעה לאחר שחויב בעודף מס על מכירת דירה ברחוב חורב בחיפה - יקבל גמול בסך 800,000 שקל. את רשות המיסים ייצגה עו"ד נוגה דגן.
