העליון על מיצוי הדין עם מחבל קטין: שמענו את זעקת הציבור

"מיצוי הדין עם המערער היא חובתנו. זעקת הציבור שכך נעשה - נשמעת גם נשמעת". כך אומר (22.6.25) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, בדחותו את ערעורו של נער ממחנה שועפאט שרצח בפברואר 2023 את שוטר מג"ב אסיל סואעד. הרוצח היה בן פחות מ-14 בעת הפיגוע ונדון ל-18 שנות מאסר. בפסק הדין עומד אלרון לראשונה על מדיניות הענישה בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות כאשר מדובר בקטינים.

הנער ראה סרטון בו לכאורה תקפו כוחות הביטחון שניים מתושבי המחנה, מצא סכין, עלה לאוטובוס שנסע לעבר מחסום שועפאט ושם פצע בצורה קטלנית את סואעד שביצע ביקורת של הנוסעים. הוא הודה, לאחר שמלאו לו 14 וניתן היה לגזור עליו מאסר, ברצח בנסיבות מחמירות. לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה, עונש החובה על עבירה זו הוא מאסר עולם - אך בית המשפט רשאי להקל כאשר מדובר בקטינים, כפי שנעשה בכל העבירות.

כאמור, בית המשפט המחוזי בירושלים גזר על הנער 18 שנות מאסר, בהביאו בחשבון את חומרת העבירה, שהיה צעיר מאוד בעת הרצח, ששירות המבחן נמנע מהמלצה להקל בעונשו, שהמדינה לא ביקשה מאסר עולם ושהוא הודה אם כי בשלב מאוחר. אלרון אומר כי אין מקום להתערב בשיקולים אלה.

על מדיניות הענישה אומר אלרון: "כמעט בבחינת מובן מאליו, על מדיניות הענישה בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות בקרב קטינים להיות מחמירה מהמדיניות הנוהגת בעבירת הרצח הבסיסית". מאחר שכבר יש מדיניות ענישה בנוגע לרצח הבסיסי (שהעונש המירבי עליו הוא מאסר עולם), ניתן להשתמש בה לנוכח נקודת מוצא זו. לצד זאת, "בגזירת עונשם של קטינים, משתנה משקלם של שיקולי הענישה השונים, ובייחוד משתנה מעמדו של שיקול השיקום, כמו גם של נסיבותיו האישיות של הנאשם הקטין.

"אך עם זאת, אל לנו לשכוח את האמירה השגורה בפסקי דינו של בית משפט זה לפיה 'קטינות אינה יוצרת חסינות'. שיקולי הלימה, גמול והרתעה אינם נעלמים כלא היו משמדובר בנאשם שגילו נמוך מ-18 שנים. משקלם עודנו משמעותי, אף אם פחות מבעניינם של בגירים. משכך, הדברים שהובאו קודם לכן בדבר עוצמתם הייחודית של שיקולי הלימה בהקשרה של החמורה שבעבירות, רלוונטיים, בהתאמות המחויבות, גם לעניינם של קטינים".

לתת את הדעת לעוצמת שיקולי ההלימה

אלרון מסכם: "מלאכת גזירת הדין בעניינם של קטינים שהורשעו בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות אינה פשוטה. עיצוב מדיניות הענישה בהקשר זה עודנו מצוי באיבו. לצד זאת, ניתן לומר כבר כעת כי על המדיניות בעבירה זו להיות, ככלל, חמורה בהשוואה לעבירת הרצח הבסיסית; כי להבחנה בין היסודות הנפשיים השונים (כוונה למול אדישות) יש רלוונטיות לגזירת הדין; וכי במסגרת האיזון בין שיקולי הענישה השונים, יש ליתן את הדעת לעוצמת שיקולי ההלימה משמדובר בעבירה שניצבת לה עליונה בפסגת מדרג החומרה".

המקרה של הקטין חמור במיוחד, ממשיך אלרון, שכן התממשו בו שתיים מן הנסיבות המחירות הקבועות בחוק: תכנון מוקדם ומעשה טרור. הנימוק העיקרי להקלה יחסית בעונשו הוא גילו, ובית המשפט המחוזי הביא אותו בחשבון. חרטתו הייתה מילולית בלבד והוא אף ביקש להשתחרר בעסקות עם חמאס.

לסיום אומר אלרון: "המנוח, תושב הכפר הבדואי חוסניה, נפל במהלך שירותו כשוטר במשמר הגבול. בגבורה רבה, נאבק במערער גם לאחר שזה התקיפו בפתאומיות ודקרו ברקתו... עלינו לזכור תמיד כי מניעי הטרור שמהם פעל המערער - לא הבחינו בין שוטר ממוצא פלוני לבין שוטר ממוצא אלמוני. אלה לצד אלה פועלים שכם אל שכם לשם מטרה אחת - הגנה על ביטחונם של כלל אזרחי ישראל. ולמרבה הצער, אלה כמו אלה חשופים תדיר למעשיהם הנפשעים של מפגעי הטרור - מקטן ועד גדול".

השופטים אלכס שטיין ורות רונן הסכימו עם אלרון. את הרוצח ייצג עו"ד רמי עותמאן, ואת המדינה - עו"ד אושרת פטל-רוזנברג.