נשיא בית המשפט העליון (בדימ.) מאיר שמגר, דחה, בתפקידו כבורר, את עיקר תביעתה של מיכל מוזס - שביקשה לחייב את ארנון מוזס, בעל השליטה בידיעות אחרונות, להעביר לידיה חלק מאחזקותיו בידיעות אחרונות.
מיכל מוזס, שנפרדה מארנון, ביקשה לקבל בכסף את חלקה ולא במניות ממש. בהליכי הבוררות היא טענה, כי היא זכאית לקבל חלק מערכן של המניות, בשל זאת שערכן הושבח במשך השנים - בתקופה שבני הזוג חיו יחדיו; ונוכח זאת שנרכשו על-ידי ארנון מניות נוספות בקבוצת ידיעות אחרונות, בתקופה שבני הזוג חיו יחדיו.
היתה זו אחת הבוררויות הגדולות ביותר שנערכו בישראל, מבחינת היקפה הכספי והסיכון בפניו עמד ארנון מוזס. את ארנון ייצגו פרופ' דוד ליבאי ועו"ד יוסי מנדלסון; את מיכל ייצגו עורכי הדין יוסי שגב ואפי פרי. שני הצדדים השקיעו מאמץ רב בניהול המהלכים. הבוררות נמשכה כשנתיים.
במקביל לדחיית התביעה העיקרית, קיבל שמגר את תביעתה של מיכל בכמה מרכיבי התביעה האחרים, בהם זכאות לקבל מחצית מערכו של הבית שבנו בני הזוג בסביון (ערכו נאמד בכ-5 מיליון דולר), שכר דירה ומזונות. לפרטים אלה לא ניכנס בשל צנעת הפרט.
