הבחירות בהולנד מלמדות: אפשר לנצח את הימין הקיצוני בעזרת חיוכים

על-פי התגובות בעולם לתוצאות הבחירות בהולנד בשבוע שעבר ניתן לחשוב, כי רוב ג'טן, מנהיג מפלגת D66, גילה את הסוד להבסת הימין הקיצוני. מפלגתו ניצחה בהפרש קטן את מפלגת החירות של חריט וילדרס, פופוליסט אנטי-מוסלמי. לפני שנתיים ניצחה מפלגת החרות ברוב גדול, אך ממשלתה הייתה ברדק בלתי מתפקד.

D66 היא תמונת הראי של החרות: פרו-אירופית וטכנוקרטית הנתמכת בידי עירוניים בעלי השכלה גבוהה. דומה שהולנד חזרה לפוליטיקה הסובלנית המאפיינת אותה: ג'טן בן ה-38 יהיה ראש הממשלה הצעיר ביותר שלה וההומוסקסואל הראשון.

ג'טן הוא דוגמה לליברלים התוהים כיצד לנצח את הפופוליסטים בהונגריה, פולין, ארה"ב ומדינות נוספות, סבור אקונומיסט. D66 זכתה ב-17% מהקולות וב-27 מושבים בלבד בפרלמנט בן 150 החברים, בעוד הימין הפופוליסטי נותר ללא שינוי. מפלגת החרות ירדה מ-37 צירים ל-26, אך רוב מצביעיה עברו למפלגות ימין אחרות: JA21 זינקה ממושב אחד לתשעה, והפורום לדמוקרטיה עלה משלושה לשבעה. נתונים אלו מלמדים, כי מצביעים רבים בוחרים ברגע האחרון במפלגות קיצוניות.

לעומת זאת, השמאל ההולנדי הוא צל של עברו. קואליציית הירוקים והלייבר ירדה מ-25 מושבים ל-20. הסוציאליסטים, מפלגה לזכויות בעלי החיים ומפלגה מוסלמית קיבלו בין מושב אחד לשלושה כל אחת. השמאל כולו זכה ב-20% בלבד – מחצית מכוחו לפני שני עשורים.

התנועה לעבר המרכז היא אמיתית, אך באה בעיקר מן השמאל ולא מן הימין. הנוצרים-דמוקרטים, אשר הצטמקו לחמישה מושבים ב-2023, זינקו ל-18. רבים סברו שמנהיגם, הנרי בונטנבל, יהיה ראש הממשלה; בצורה האופיינית להולנד, הוא צנח בסקרים לאחר ראיון בו נשמע עוין כלפי תלמידים להט"בים בבתי ספר נוצריים. יחד עם D66 הם יהיו במרכזה של כל קואליציה עתידית.

ג'טן לא יקים ממשלה בקלות. הליברלים, עם 22 מושבים, הפכו ללשון המאזניים. כאשר מנהיגם היה מארק רוטה, לשעבר ראש הממשלה וכיום מזכיר נאט"ו, הם לרוב היו חברים בקואליציות יחד עם מפלגות שלשמאלם. אבל המנהיגה הנוכחית, דילאן יסליגוז, לוקחת את המפלגה ימינה. החלטתה תקבע במידה רבה עם מי יוכלו D66 והנוצרים-דמוקרטים להקים קואליציה.

מבחינתם של ליברלים המתמודדים מול פופוליסטים, הלקחים ברורים – סבור אקונומיסט. הישגיהם של D66 והנוצרים-דמוקרטים נובעים פחות ממדיניות ויותר מאופי הקמפיין, במיוחד זה של ג'טן. לדבריו, הוא החליט לנהל קמפיין אופטימי וחיובי, לאחר נפילתה של ממשלת רוטה בה היה שר האקלים. "אמרתי שאם אני רוצה להמשיך בתפקיד הזה, אני צריך לעשות זאת בדרכי שלי, שהיא המון אנרגיה חיובית", הסביר.

זה עבד. D66 חילקה דגלים הולנדיים לנופף בהם בעצרותיה – צעד שמפלגות במרכז ובשמאל לרוב נמנעות ממנו, מחשש לעודף לאומנות. בעימותים ג'טן בירך את יריביו והצביע על נקודות הדמיון בין המפלגות; את האש שלו הוא כיוון רק לעבר וילדרס.

התמודדות מול פופוליסטים במדינות אחרות אולי תצריך תוכניות אחרות לגמרי, אבל מבחינת הסגנון – היא יכולה להיות דומה. יש הרבה נקודות דמיון בינו לבין זוהרן ממדאני, המועמד המוביל בבחירות לראשות עיריית ניו-יורק. כך גם עם פיטר מגיאר, המוביל על ויקטור אורבן לקראת הבחירות בהונגריה בשנה הבאה. כולם אתלטיים, מחייכים וזורחים – ויש להם נטייה להשמיע הבטחות בלתי מציאותיות. והכי חשוב: הם נמנעים מוויכוחים על מדיניות העלולים לפלג את הקואליציות שלהם. כאשר התמיכה בפופוליסטים עולה, יש צורך בשותפויות בלתי שגרתיות כדי לגבור עליהם.