מחקר: המלחמה באוקראינה האיצה סדר עולמי רב-קוטבי והחישה את התחמשות אירופה

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, הגדולה באירופה מאז 1945, הפכה למאיץ של שינוי סדרי עולם ולא לעימות מקומי בלבד. מחקר רחב היקף של הגנרל הרומני במילואים קורנליו פיבאריו, חבר המועצה המייעצת של המכון הבין־לאומי לחקר המזרח התיכון והבלקן, מצביע על כך שהמלחמה האיצה את המעבר מסדר חד־קוטבי הנשען על ארה"ב - למבנה רב־קוטבי שבו שחקנים חדשים מעצבים מחדש את הזירה הגאופוליטית.

נאטו מתחזקת - והמרכז הביטחוני זז מזרחה

אחד הלקחים המרכזיים שעולים במחקר הוא התחזקותה של נאטו. הברית, שהתמודדה שנים עם תחושה של אובדן כיוון, קיבלה תנופה מחודשת: קבלתה של פינלנד ושוודיה, החמרת הקו מול מוסקבה והעמקת הפריסה הצבאית לאורך הגבול המזרחי. במקביל, פולין, רומניה והמדינות הבלטיות הופכות למוקד ההתחמשות המרכזי באירופה.

לצד זאת, פיבאריו מציין כי אירופה עדיין תלויה בארה"ב ביכולות קריטיות כמו לווינים, שליטה ובקרה והגנה אווירית - תלות שהוא מגדיר כ"נקודת תורפה" במקרה שבו וושינגטון תפנה בעתיד חלק ניכר ממשאביה לאזור האוקיינוס השקט.

מערכת עיצומים, בריתות חדשות - ודרום גלובלי שלא מציית

המחקר מתאר את מערך העיצומים שהטילו מדינות המערב על רוסיה, ומבליט את רמת האחדות החריגה שהפגינה אירופה. אך מחוץ למערב, מרבית מדינות אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית בחרו שלא להצטרף למהלך: הן ממשיכות לסחור עם רוסיה, מחזקות מסגרות כ־BRICS ופועלות במודל גמיש המעניק להן מרחב תמרון מדיני וכלכלי.

פיבאריו מכנה את המצב "רב־קוטביות נזילה": לא חלוקה ברורה לשני מחנות כמו במלחמה הקרה, אלא מערכת משתנה שבה גבולות הכוח, שיתופי הפעולה והאינטרסים זזים לפי צרכים קצרי טווח.

ארגונים בין־לאומיים במבחן - האו"ם נחלש, אירופה מתחזקת

המחקר קובע שהאו"ם כמעט משותק בשל זכות הווטו של רוסיה, בעוד שנאטו והאיחוד האירופי יוצאים מחוזקים: נאטו כזרוע ביטחונית בעלת יכולת פעולה מוכחת, והאיחוד כשחקן גאופוליטי חדש המממן לראשונה אספקת כלי לחימה למדינה מותקפת.

פיבאריו מתריע מפני "מסך ברזל היברידי": תהליך של ניתוק כלכלי, טכנולוגי ותודעתי בין מחנות יריבים - פחות גבול גאוגרפי, יותר הפרדה רוחבית בתחומי ידע, אנרגיה ומסחר.

המלחמה מגדירה מחדש את כללי הלחימה

המחקר מצביע על כך שהמערכה באוקראינה חורגת בהרבה מגבולות הלחימה המסורתית. פיבאריו מתאר שילוב חסר תקדים של כטב"מים, תקיפות סייבר, מאבק על תודעה ושרשראות אספקה מורכבות, וקובע כי "לא הכמות הצבאית מנצחת, אלא החוסן, הלוגיסטיקה והיכולת להסתגל בזמן אמת".

בסיכום מסקנותיו כותב הגנרל (מיל') קורנליו פיבאריו כי המלחמה "איננה רק עימות בין שתי מדינות אלא מעבדה היסטורית שבה נבחנים מחדש יסודות הסדר העולמי" - ומזהיר כי מדינות שלא יתאמו את עצמן למציאות החדשה יתקשו לשמור על ביטחונן ומעמדן.