האסבסט, חומר בנייה ותעשיה נפוץ בעבר, מוגדר בישראל חומר מסרטן ודאי. הסכנה העיקרית ממנו אינה תמיד מיידית: מחלות קשות, ובראשן מזותליומה, עלולות להתפרץ רק לאחר תקופת חביון ארוכה של 20 עד 40 שנים ממועד החשיפה הראשונה.
מאז כניסת החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק לתוקף בשנת 2011, נבנה מערך ממשלתי מקיף שנועד לצמצם את החשיפה של הציבור. החוק אסר שימוש חדש באסבסט, חייב הסרה של אסבסט פריך, והסדיר רישוי, פיקוח ואכיפה. עם זאת, הדוח הממשלתי שהכין המשרד להגנת הסביבה מצביע על פער בין ההתקדמות האסדרתית לבין המציאות בשטח.
|
|
הציבור בישראל עלול להיתקל באסבסט בשלושה מופעים עיקריים:
- אסבסט צמנט - לוחות גג, צנרות, מכלי מים ומוצרים קשיחים נוספים. כל עוד הם שלמים ותקינים, אין חובה להסירם, אך בעת שבירה, שריפה או ריסוק נוצר מפגע המחייב פינוי כחוק.
- אסבסט פריך - חומר שניתן לפורר במגע יד כשהוא יבש, ושימש לבידוד תרמי ואקוסטי. בשל הסיכון הגבוה, נקבעה חובת הסרה בתעשיה ובמבני ציבור עד אוגוסט 2021, ובציוד וכלי רכב של צה"ל עד אוגוסט 2018.
- פסולת אסבסט בקרקע - בעיקר בגליל המערבי, תוצאה של פיזור פסולת תעשייתית בשנות פעילות מפעל אסבסט מרכזי. נסיעה, חפירה או שחיקה עלולות לגרום לפיזור סיבים לאוויר.
|
|
|
|
אלפי היתרים, קצב שאינו מדביק את הפער
|
|
מאז חקיקת החוק הונפקו יותר מ־31 אלף היתרים לעבודות אסבסט. כ־92% מהם נוגעים להסרה ופינוי של אסבסט צמנט, ואילו עבודות באסבסט פריך מהוות חלק קטן יותר מההיתרים, אך נחשבות מורכבות, מסוכנות ויקרות יותר.
במרשם העוסקים רשומים כיום יותר מ־450 בעלי רישיון, אך המדינה מתמודדת עם מחסור מתמשך באנשי מקצוע המוסמכים לעבודות אסבסט פריך. המחסור מעלה עלויות ומקשה על טיפול מהיר במפגעים, במיוחד במבנים רגישים ובאירועי חירום.
|
|
|
|
הגליל המערבי: ניקוי מתקדם, משימה שטרם הושלמה
|
|
אחד המהלכים הבולטים הוא מיזם ניקוי קרקעות הגליל המערבי מאסבסט פריך. בשלב הראשון נוקו מאות אתרים בתחומי רשויות מקומיות בצפון, ופונו נפחים גדולים של פסולת מסוכנת, בשילוב מימון המדינה וחברת המפעל שייצר את האסבסט בעבר, בהתאם לעקרון "המזהם משלם".
שלב ב' של המיזם כבר החל, והוא כולל פינוי אתרים נוספים, פעולות שיקום, וסקרים שיטתיים לאיתור מוקדי זיהום שלא תועדו בעבר. המטרה המוצהרת: להשלים את ניקוי המרחב ולהבטיח תכנון עתידי ללא חשש ממפגעי אסבסט חבויים.
|
|
|
|
הטמנה: צוואר הבקבוק של המערכת
|
|
לאחר הפינוי עולה שאלת ההטמנה. החוק מתיר שיטת סילוק אחת בלבד - הטמנה בתאים ייעודיים. אלא שפריסת אתרי ההטמנה הפעילים בישראל אינה מלאה, ובמרכז הארץ קיים מחסור בולט. המשמעות היא עלויות שינוע גבוהות ולעיתים סיכון של השלכה בלתי חוקית בשטחים פתוחים.
לפי ההערכות, לאחר הפחתת מה שכבר פונה, נותרו בישראל כ־78 מיליון מ"ר של מוצרי אסבסט צמנט. בקצב פינוי שנע סביב מיליון מ"ר בשנה, פינוי מלא עלול להימשך עד סוף המאה הנוכחית, ואף מעבר לכך אם קצב הפינוי ימשיך להאט.
|
|
|
|
העלות המצטברת של יישום החוק והפעולות הנלוות לו עד סוף 2023 מוערכת בכ־1.5 מיליארד שקלים. הסכום מתחלק כמעט שווה בין טיפול באסבסט צמנט לבין אסבסט פריך, והוא כולל עבודות פינוי, הטמנה, פיקוח ושיקום קרקעות.
מעבר לסכום עצמו, הדוח מדגיש כי עלות הטיפול אינה תלויה רק בהיקף השטח, אלא גם ברמת הסיכון לציבור, הקרבה למוסדות רגישים, והצורך באמצעי בקרה ובדיגום.
|
|
; פייסבוק 
תפוס כינוי יחודי
התקוממות שופטי העליון נגד החוק 
