נדחתה תביעת 150 מיליון שקל של מפרקי אגרסקו נגד משרד רו"ח EY

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, דחה (19.2.26) תביעה בסך 150 מיליון שקל שהגישו מפרקי חברת הייצוא החקלאי אגרסקו נגד משרד רואי החשבון קוסט-פורר-גבאי-קסירר (ארנסט אנד יאנג ישראל, המשרד הגדול בישראל). אלטוביה קובע, כי אומנם הדוחות של אגרסקו נערכו במשך שנים בצורה מטעה ורואי החשבון לא בחנו אותם בצורה מספקת, אך אין קשר בין עובדה זו לבין קריסתה של החברה.

אגרסקו הייתה בבעלות המדינה ובמשך שנים רבות בעלת מונופול בייצוא החקלאי מישראל, עד שקרסה ונמכרה בשנת 2011 בידי המפרקים, עוה"ד שלמה נס ואלי שפלר, לגדעון ביקל וחן למדן. EY הייתה רואה החשבון המבקר של החברה משנת 2006 והמפרקים טענו שהיא התרשלה כאשר חתמה על דוחות מטעים שהסתירו הפסדים מהותיים של אגרקסקו.

הטענה העיקרית הייתה, שהחברה העניקה למגדלים תשלומים מיוחדים במאות מיליוני שקלים בלא שיכלה לחייב אותם להמשיך להתקשר איתם, אך רשמה אותם בשנים 2009-2006 כנכס במקום כהוצאה. לטענת נס ושפלר, רישום נכון היה חושף את המצב האמיתי של אגרקסקו, מונע ממנה לגייס כספים בהנפקת אג"ח ומחייב אותה להפסיק את פעילותה מוקדם יותר. EY טענה, כי פעלה בהתאם לכללים החשבונאיים וכי רק ביקרה את הדוחות שעל הכנתם הייתה אחראית ההנהלה.

אלטוביה קובע, כי אכן על-פי התקינה החשבונאית - היה על אגרקסקו לרשום את התשלומים למגדלים כהוצאה. "הכרה זו בנכס אפשרה לחברה להימנע מרישום הוצאות משמעותיות ובכך 'התייפתה' תמונת רווחיה, מאזנה והונה העצמי בדוחות הכספיים", הוא אומר. הוא גם קובע, כי EY לא פעלה כנדרש כאשר הסתפקה בהסתמכות על מצגי ההנהלה (שהיא אכן שהכינה את הדוחות וניסתה להתחמק מכך בדיעבד):

"אין די בהצהרות הנהלה בלתי מבוססות. התקינה מחייבת הערכה מקצועית וסקפטית של רואה החשבון, במיוחד כאשר עסקינן בסעיפים מהותיים המשפיעים על ההון העצמי וכושר הפירעון. במצב כזה, התקן מחייב בחינה קפדנית של ירידת ערך ואומדן הסכום בר-ההשבה לכל נכס, ואילו רואי החשבון נמנעו מלפנות לחברה שתבצע הפחתות כנדרש והסתפקו בתחזית הנהלה אופטימית שלא נתמכה בראיות... הנתבעת אישרה את הדוחות ללא בדיקות פרטניות נדרשות ובהסתמך על מצגי הנהלה חלף בחינה אובייקטיבית פרטנית, כל זאת בניגוד לעקרונות התקינה החשבונאית בישראל בשנים הרלוונטיות".

אלטוביה ממשיך: "הנתבעת, כרואת החשבון המבקרת, לא אספה ראיות ביקורת מספיקות ומתאימות לביסוס הטיפול החשבונאי בתשלומים המיוחדים, ובפרט לא נבחן קיומם של חוזים או סממנים תומכים אחרים לאימות רישום התשלומים המיוחדים כנכס. נדרשה לכל הפחות בדיקה מדגמית עצמאית של המגדלים, אשר הייתה יכולה לבטא 'מחשבה חקרנית' שאינה מסתפקת במצגי ההנהלה".

אולם, כאמור, אלטוביה דוחה את התביעה: על התובע להוכיח גם כי רואה החשבון המבקר היה צריך לצפות כי הנושים או החברה יסתמכו על רישום התשלומים המיוחדים כנכס ויפעלו על פיו; כי רואה החשבון המבקר היה צריך לצפות כי ייגרם נזק לתובע; וכי הנושים או החברה הסתמכו בפועל על המצג, וכתוצאה מכך נגרם להם נזק. התובע לא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו כדי לעמוד בתנאים להטלת אחריות בגין התנהלות רואה החשבון המבקר".