הכנסת מגנה על בחירת ראבילו: צילום הצבעה מרצון אינו אסור בבירור

הכנסת הגישה (16.6.26) לבית המשפט העליון את תגובתה המקדמית לעתירות נגד הליך בחירתו של עו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה, וטוענת כי יש לדחותן. בלב העמדה עומדת הבחנה כפולה: מצד אחד, כל דרישה, הנחיה או בקשה מחבר כנסת לצלם את הצבעתו בקלפי היא פסולה ובלתי חוקית; מצד אחר, הכנסת טוענת כי בעתירות לא הוצגו ראיות ממשיות לכך שאכן ניתנה הנחיה כזו, וכי אין כיום איסור ברור בדין על חבר כנסת המצלם את הצבעתו מרצונו.

על-פי התגובה, הבחירות למבקר המדינה נערכו בהצבעה חשאית. בסיבוב הראשון קיבל השופט בדימוס יוסף אלרון 60 קולות, עו"ד ראבילו קיבל 57 קולות, ופתק אחד נפסל כפתק לבן. מאחר שאיש מהמועמדים לא קיבל את קולות רוב חברי הכנסת, נדרשה הצבעה נוספת. בהצבעה השנייה המחודשת נבחר ראבילו ברוב של 61 קולות מול 57 לאלרון.

הטענה המרכזית: צילום ההצבעה

בעת ההצבעה השנייה טענו חברי כנסת מהאופוזיציה כי הופעל לחץ על חברי כנסת בקואליציה לצלם את הצבעתם. לפי תגובת הכנסת, יו"ר הקואליציה ויו"ר סיעת הליכוד אופיר כץ, וכן מנהלת סיעת הליכוד עליזה בראשי, הכחישו כי דרשו מחברי הכנסת לעשות זאת. הכנסת מדגישה כי "לא הוצגו ראיות" לקיומה של הנחיה כזו, וכי הפער בין תוצאות ההצבעה הראשונה לבין תוצאות ההצבעה המחודשת אינו מספיק לבדו כדי לבטל את הבחירה.

היועץ המשפטי למליאה הבהיר בזמן אמת, בשם היועצת המשפטית לכנסת, כי כל כפייה או לחץ על חברי כנסת לצלם את הצבעתם אינם חוקיים. עם זאת, לפי התגובה, היועצת המשפטית לכנסת סברה תחילה שאין להפסיק את ההצבעה השנייה, אלא להמשיך אותה תוך מתן הנחיה שלא להכניס טלפונים אל מאחורי הפרגוד. עמדה זו לא התקבלה במלואה, ובמקומה הושג מתווה מוסכם: ההצבעה השנייה תבוטל ותיערך מחדש, הכנסת טלפונים לא תיאסר, ויו"ר הכנסת יבהיר כי כל דרישה לצלם הצבעה אינה תקפה ואינה חוקית.

הפשרה במליאה

בתגובה מתואר כי לאחר המהומה במליאה כינס יו"ר הכנסת התייעצות בלשכתו, בהשתתפות נציגי קואליציה ואופוזיציה, חברי ועדת הקלפי, מזכיר הכנסת והייעוץ המשפטי. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה הודיע לאחר מכן במליאה: "ההנחיה - ככל שהייתה, לא ברור אם הייתה - ככל שהייתה הנחיה מטעם מישהו לצלם את עצמו, ההנחיה לא תקפה ואינה חוקית. אין להנחות הנחיה כזו". בהמשך אמר: "מותר לצלם. אי-אפשר להנחות, ואי אפשר לאסור".

הכנסת טוענת כי לאחר הודעות אלה לא נשמעה הסתייגות מצד חברי הכנסת באופוזיציה, וכי גם הפניות ליועצת המשפטית לכנסת פסקו. מבחינתה, הדבר מחזק את הטענה שההצבעה המחודשת נערכה בהתאם להסכמה חוצת מחנות פוליטיים.

הסוגיה המשפטית: חשאיות או זכות אישית

עמדת הכנסת אינה קובעת בפשטות כי צילום הצבעה הוא תקין. להפך, היא מציגה את הסוגיה כמורכבת: האם חשאיות הבחירה היא זכות של חבר הכנסת, שהוא רשאי לוותר עליה, או עיקרון דמוקרטי מחייב שאינו נתון לוויתור אישי. עם זאת, הכנסת טוענת כי בהיעדר איסור מפורש בחוק, בתקנון או בנוהל, אין מקום לקבוע בדיעבד כי צילום מרצון של ההצבעה פוסל את הבחירות.

בצד זה טוענת הכנסת כי הנחיות מהותיות הנוגעות לסדרי בחירות צריכות להיקבע מראש, ולא תוך כדי ההצבעה או לאחריה. זו נקודה משמעותית: הכנסת למעשה מודה שיש כאן לקונה או לפחות עמימות, אך מבקשת מבג"ץ שלא להפוך את העמימות הזו לעילה לביטול הבחירה שכבר התקיימה.

גם הטענות נגד ראבילו נדחות

העתירות כוללות גם טענות נגד עצם בחירתו של ראבילו, בין היתר בשל זיקתו הנטענת לראש הממשלה בנימין נתניהו. הכנסת משיבה כי מתחם ההתערבות של בית המשפט בשיקול דעתה של הכנסת בענייני מינויים הוא צר במיוחד. עוד נטען כי הזיקה הנטענת בין נתניהו לראבילו פורסמה והייתה ידועה לכל, וכי אין חובה על הייעוץ המשפטי לכנסת להציג לחברי הכנסת מידע שממילא היה גלוי וידוע.

עמדת הכנסת מנסה ללכת בין הטיפות: היא אינה מגינה על האפשרות שסיעה תורה לחבריה לתעד הצבעה חשאית, ואף קובעת כי הוראה כזו פסולה ועשויה לפגוע בחוקיות ההליך; אך היא מבקשת מבג"ץ לקבוע כי במקרה הנוכחי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לפסילת בחירתו של ראבילו. נקודת התורפה של העמדה היא שהיא מותירה את שאלת הטלפונים והצילום מאחורי הפרגוד פתוחה מדי לעתיד. גם אם העתירות יידחו, קשה לראות כיצד הכנסת תוכל להמשיך לנהל הצבעות חשאיות בלי הסדר ברור ומראש בעניין הכנסת טלפונים ותיעוד הצבעה.