האם סדאם חוסיין התרושש מכל כספו, בשל עונשי האו"ם או שמא העובדות שונות? מהיכן השיג הדיקטטור את סכומי הכסף הנכבדים על-מנת לרכוש טכנולוגיית טילים מצפון קוריאה, מערכת הגנה אווירית מבלרוס וציוד צבאי נוסף? פקח נשק בכיר ב-CIA טוען כי סדאם חוסיין ערך חלק גדול מהרכישות בעזרת מכירה לא חוקית של נפט לסוריה, שכנתה של עירק.
הסחר בנפט עם סוריה, ירדן וטורקיה היה המקור המרכזי של סדאם למימון, בלתי חוקי, של פעילותו, מעל לכל מה שנחשף בפרשה בה דובר לאחרונה בכל הנוגע למרמה במסגרת תוכנית נפט תמורת מזון. למרות שמדובר כאמור בהברחה ופעילות בלתי חוקית הנוגדת את האיסורים שהטיל האו"ם על עירק, נאמר עוד כי זו נעשתה בידיעה ולעתים בהסכמה שבשתיקה של ארה"ב ומדינות אחרות.
תוך חקירת פרשת השחיתות של נפט תמורת מזון [ראו קישור], לוחצים כעת הדמוקרטים לתשובות מהממשלה הרפובליקנית שעמדה מאחורי קשר השתיקה לכאורה. נראה, כי נפתחה מערכה של הדמוקרטים לנסות ולגרד את מה שנערם מתחת לשטיח הרפובליקנים אודות פעילות נוספת עליה ידעו ועל כך שלא מנעו פעילות פיננסית בלתי חוקית של מנהיג עירק לשעבר.
טום לנטוס, דמוקרט מקליפורניה, אמר כי "אני נחוש בדעתי לדאוג לכך שהכישלון ממשלה שלנו ו... שיפוט מוטעה והחלטות ייחשפו...". רפובליקנים הבטיחו לקיים שימועים בנושא בשנה הבאה.
בשנים שבין שתי המלחמות בעירק, מכירות הנפט של סדאם היו אמורות להיות מוגבלות על-פי מכסה שהכתיב האו"ם במסגרת התוכנית נפט תמורת מזון. מ-1996 ועד 2003 אפשרה התוכנית לעירק למכור נפט בסכומים של כ-60 מיליארד דולר תמורת תרופות, מזון וצרכים נוספים. כל זאת בעקבות האשמות כי סדאם חוסיין מקבל הטבות וכי שיחד גורמים באו"ם ובממשלות זרות. מלבד החקירות בנושא, מזכיר האו"ם קופי אנאן מינה את יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר, פול וולקנר, לעמוד בראש חקירה כוללת.
דוח של פקח הנשק ב-CIA צ'רלס דיולפר העלה כי התוכנית והשחיתות במסגרתה הניבו 1.7 מיליארד דולר לסדאם חוסיין. חוזי נפט בלתי חוקיים בסכומים של כ-8 מיליארד דולר: 4.4 מיליארד עם ירדן, 2.8 מיליארד עם סוריה ו-710 מליון עם טורקיה. הסכם קצר טווח עם מצרים הניב 33 מיליון דולר. סך הכל, מדובר בכ-10.9 מיליארד דולר רווחים בלתי חוקיים מ-1990 ל-2003, כך על-פי הדוח. סכומים אחרים עלו מתוך ועדות החקירה הממשלתיות של הסנאט האמריקני, שם דווח על 21.3 מיליארד דולר בסכך הכל, על-פי הערכה כללית, כולל 13.7 מיליארד דולר מהברחת נפט.
גורמים לשעבר במחלקת המדינה האמריקנית אמרו כי לארה"ב למעשה לא היתה ברירה אלא לאפשר חלק מהמכירות הללו לשכנותיה של עירק - לירדן, אשר נפגעה מהמלחמה הראשונה בעירק ב-1991 בשל העונשים הכבדים שהטיל האו"ם על עירק בתחום הסחר - חובה של עירק לירדן לא יכל היה להיסגר ללא מכירת נפט. ירדן זקוקה היתה לנפט - אך לא יכלה לייבאו ממדינות אחרות אשר זעמו על תמיכתה בעירק בעת המלחמה.
דיוויד מאק, סגן עוזר מזכיר המדינה לאזור המזרח באותו הזמן אמר כי "הבנו שהכלכלה הירדנית והמדינה הירדנית יתמוטטו אם לא נאפשר גישה לנפט".
באו"ם הכירו בכך כי הסחר בין ירדן לבין עירק ב-1991 חייב להתקיים וההסכם - היה בשתיקה. בשל כך נשאלת כעת השאלה - האם הסחר נחשב לחוקי - או לאו. הוא לא אושר, אך אף אחד לא התנגד לכך, כך טוען ג'יימס א. פלאק, אנליסט מדיניות הנפט במזה"ת ודיפלומט אמריקני לשעבר.
טורקיה, אשר סחרה עם עירק מ-2000 עד 2003 גם כן טוענת כי נפגעה מעונשי האו"ם נגד עירק. טורקיה שיחקה תפקיד מרכזי במגרשו של סדאם, נגדו: בסיס חיל האוויר שלה שימש את מטוסי הצבא האמריקני אשר סיירו מעל שמי צפון עירק. "עם טורקיה, זה היה פשוט לא חוקי. מדובר בהברחה, אך כולם פשוט אמרו '...שפשוט קשה לעשות משהו נגד זה".
המשלוחים לירדן ולטורקיה לא הוסתרו כלל ופעמים רבות נראו המשאיות אשר נשאו אותם נכנסות למדינות שונות מעירק. ממשל קלינטון ובוש אף אפשרו למדינות למהשיך ולקבל סיוע אמריקני - למרות הפרת העונשים של עירק.
סוריה - גם היא היתה שחקנית במשחק הלא-חוקי הזה. אלן קייסווטר, סגן עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח בשנים 2000-2001, אמר כי גורמים בממשל האמריקני היו מודעים לכך שסוריה רכשה נפט מעירק באמצות צינור הנפט. לדבריו, לא נמצאה דרך טובה לעצור את המשלוחים בפעולה צבאית מהירה וקצרה. בפברואר 2001 במהלך ביקורו בדמשק, מזכיר המדינה, קולין פאוול, אמר כי הוא מאמין כי השיג התחייבות מסוריה להעביר את הפיקוח על צינור הנפט לאו"ם, אך זה מעולם לא התממש. הסכמי הנפט של סוריה עם עירק נמשכו מ-2000 ועד ל-2003. הכסף הועבר לחשבונות בנק בסוריה וסדאם חוסיין עשה שימוש בכספי הקרנות כדי לרכוש נשק קונבנציונלי וציוד צבאי נוסף אשר יכל לשמש למטרות צבאיות או אזרחיות. במהלך אותה תקופה סוריה היתה המקור העיקרי לייצוא בלתי חוקי של נפט לעירק.
יותר מאשר עם ירדן וטורקיה, קישר הדוח את התהליכים של הסחר העירקי-סורי עם הסכמים לא חוקיים של סחר בנשק עם מדינות נוספות. בין אלה אפשר למצוא את שמן של בלרוס, אשר סיפקה טכנולוגיה גבוהה של נשק קונבנציונלי לעירק בין השנים 2001-2003, כולל רדאר ומערכת הגנה אווירית. בלרוס קיבלה כ-114 מיליון דולר מעירק; צפון קוריאה, אשר חתמה על חוזים בסכום של 10 מיליון דולר לפרויקטים שונים של טילים וציוד צבאי אחר; בולגריה, אשר ניצלה את ההסכם בין עירק לסוריה כדי למכור לעירק ציוד אשר יכל לשמש למטרות צבאיות או אזרחיות.
