מחקר ישראלי גילה קשר בין חוויה של כעס או תסכול לסיכון מיידי לשבץ. מומחים אמריקנים לשבץ טוענים כי המחקר לקוי.
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ראיינו 200 אנשים שאושפזו לאחר שלקו בשבץ איסכמי או אירועים איסכמיים אירעיים (הפסקה קצרה באספקת הדם למוח, שגורמת להפרעה חולפת בתחושה, תנועה, ראייה או דיבור), שני מצבים הגורמים לירידה בזרימת הדם למוח בשל קרישי דם. החוקרים שאלו את החולים האם חוו כעס או רגשות שליליים בשעתיים שקדמו ל"אירוע". כמו-כן שאלו את החולים האם חוו תחושות דומות יום קודם לכן ובמהלך השנה האחרונה.
כ-30% מהחולים דיווחו על כעס או תחושות שליליות, כמו גם על שינוי פתאומי בתנוחת הגוף, בשעתיים שקדמו לאירוע, כך על-פי הדוח שפורסם בעיתון "נוירולוגיה".
במחקר ציינו החוקרים כי חשיפה למעוררים כאלו עלולה להעלות את הסיכון לשבץ כמעט פי 14 בשעתיים הקרובות להם. עוד הדגישו החוקרים כי מדובר במחקר המקיף הראשון הבודק גורמים מעוררים לשבץ איסכמי.
לואיס קפלן, פרופ' לנוירולוגיה מבית הספר לרפואה בהרווארד ודובר האקדמיה לנוירולוגיה, העלה ספקות לגבי המחקר וציין כי החיים בישראל - היכן שמחבלים מתאבדים עלולים לחכות מעבר לפינה - הם מלחיצים כבר מלכתחילה. "מחקר זה", לדבריו, "אינו מסביר דבר לגבי לחץ כרוני ויתכן וקיימת השפעה של לחץ מתמשך לאורך זמן".
