הרב הראשי לישראל לשעבר, ישראל מאיר לאו, התארח היום (ה', 23.12.04) בלשכת עורכי הדין במסגרת "תרבות צהרי יום ה'" של ועדת תרבות ואירועים שליד הוועד המרכזי, והרצה על האתיקה הרפואית בהלכה. במפגש השתתפו עשרות עורכי דין והאולם היה מלא עד אפס מקום.
בפתח הדברים ציין ראש הלשכה, ד"ר שלמה כהן, שסיפור חייו של הרב לאו מבטא את האירועים הדרמטיים של העם היהודי ב-60 השנים האחרונות. לדבריו, הרב לאו כרב הראשי לישראל פעל ללא הרף לקרב לבבות ולהתגבר על השסע העמוק בין יהודים, ועשה בעניין מלאכה חשובה עם הרבה טעם טוב, שכל טוב ולב טוב. כהן הוסיף, כי חשוב שיתקיים דיאלוג בין עורכי הדין, הטוענים הרבניים, הרב לאו והדיינים בבתי הדין הרבניים, לגבי התנהלותם של האחרונים.
לחייב סרבני גט לשלם פיצויים
עו"ד שרון שנהב, נציגת הלשכה בוועדה למינוי דיינים, הדגישה את חשיבותו של פסק הדין התקדימי שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, המחייב סרבן גט לפצות את אשתו בסך 425 אלף ש"ח על שסירב לתת לה גט במשך שנתיים. לדבריה, מדובר בכלי חשוב למנוע סחטנות של סרבן גט את אשתו.
הרב לאו התייחס אף הוא לנושא סרבנות הגט, והדגיש את חשיבות חתימת הסכם קדם-נישואין הקשור לכתובה. "על-פי ההסכם", אמר הרב, "אם בית הדין הרבני קובע שהבעל יתן גט לאשתו והבעל לא עושה כן, אזי הוא מחוייב לשלם על כל יום של סירוב".
לדברי הרב לאו, ישנו חיוב בהלכה לעסוק ברפואה למי שיכול ומסוגל לכך, הנלמד מהפסוקים "רפא ירפא" ו"לא תעמוד על דם רעך". החיוב הזה גובר על השאיפה להרוויח כסף או על הפחד מלעשות טעות.
הפריה חוץ-גופית על-פי ההלכה
הרב לאו ציין, כי כבר לפני שנים פנו אליו לראשונה לבקש היתר לעשות שימוש בהפריה חוץ-גופית. לדבריו, בשל עשייה נאמנה המבוססת על אינטרס אנושי של אנשים דגולים בעולם הרפואה, פתרון ההפריה החוץ-גופית הנתמך ביסודות ההלכה הצליח לתת מענה ל-10% מהאוכלוסיה, הסובלים מבעיות עקרות.
הרב לאו ציין שבנושא השתלות, ניתוק ממכשירי החייאה וקביעת שעת המוות, קיים פער בין הלכה לרפואה. לדבריו, בעולם הרפואי מדברים היום על מוות מוחי ואילו בהלכה ישנה הוראה מפורשת לפיה מוות נקבע על-ידי שילוב של שלושה אלמנטים: מוח, לב וריאה, במידה ושלושתם פוסקים לפעול באורח ספונטני.
השתלת איברים היא מצווה גדולה
על-פי ההלכה, הוסיף הרב הראשי לשעבר, למשפחה אין מונופול על הגופה והם אינם יכולים למנוע כריתת איבר וכמובן שאינם רשאים לעסוק במכירה של איברים. בהמשך אף הדגיש, כי הוא תומך בהשתלת איברים וסבור שמדובר במצווה גדולה. בהקשר זה, הוא שיבח את המקרה שבו אדם זר לחלוטין מקנזס בארה"ב [אריק סווים; נ.ש.] תרם כליה לילד מושיקו שרון בן ה-10, שהיה חולה והיה זקוק בדחיפות להשתלה.
הרב לאו סיים בסיפור, כשאמר כי בעבר אישר כפסק הלכה להיעתר לבקשת חולה שלא לנקב לו חור בגרון, מאחר שמדובר בצעד בלתי הפיך שכרוך בסיבוכים, ובזכות צעד זה החולה המשיך לחיות עוד 10 שנים לאחר מכן.
רק, לכאורה, לפי שעה
