"התקציב שהקצה משרד האוצר ליישומה של תוכנית ויסקונסין עומד על 20% בלבד מההשקעה הנדרשת לפי המודל האמריקאי והוא עלול להביא לכישלונה של התוכנית." כך אמר ד"ר רובי נתנזון, יו"ר המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי, בכינוס של "האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה" וארגון העבודה הבינלאומי (ILO), שהתקיים השבוע בת"א.
נתנזון הסביר, כי הצלחת התוכנית מחייבת השקעה גדולה של משאבים בשנתיים הראשונות להפעלתה וכי התקצוב החסר של האוצר ביחס למספר המשתתפים בה עשוי לטרפד את הגשמתה. לדבריו, במרכזי התעסוקה שייפתחו ביולי 2005 ישתתפו 19,880 משפחות וההשקעה בכל משפחה מוערכת בכ-20 אלף ש"ח. כלומר, לשם השקעה בכל המשפחות הללו נדרש סכום של 397 מיליון ש"ח, בעוד שהאוצר העמיד לטובת הפרוייקט רק 80 מיליון ש"ח.
עוד טען ד"ר נתנזון, כי פגם נוסף בתוכנית הקיימת הוא מספר הלקוחות הגדול הצפוי במרכזי התעסוקה. לפי המודל האמריקאי מספר הלקוחות האופטימלי בכל מרכז הוא 3,500 איש. לפי נתוני הביטוח הלאומי מספר המשפחות בגיל העבודה המקבלות הבטחת הכנסה בישובים בהם יופעלו המרכזים (אשקלון ושדרות, ירושלים, חדרה וסביבותיה, נצרת וסביבותיה) נע בין 4,000 ל-5,500 איש. כלומר, במרכזים שיופעלו בישראל צפויים הרבה יותר לקוחות מהרצוי וקיים חשש לקריסת היכולת להגיש להם שירותים.
לדברי נתנזון, הצלחת התוכנית תימדד בקצב השינוי במספר מקבלי הגמלאות לאורך תקופה ממושכת וזאת ביחס לקצב גידול האוכלוסיה הכללית בישראל. מדד נוסף הוא השתלבותם של מקבלי הקצבאות במשרות מכניסות ובעלות ערך מוסף. מטרת התוכנית, לדבריו, לא צריכה להיות החזרת מובטלים למשרות בעלות שכר נמוך בלבד. לעומת זאת, הזכיינים ישאפו להורדה מהירה של מספר המובטלים ללא קשר לאיכות הקליטה תעסוקתית. לכן, נדרשת מערכת פיקוח הדוקה על הזכיינים.
שיפור נוסף שמציע ד"ר נתנזון, שהוא חבר הנהלת האגודה ליחסי עבודה, הוא טיפול נפרד באמהות עובדות. לדבריו, התוכנית איננה נותנת מענה של ממש לפלח זה של האוכלוסייה. התוכנית אמנם מסבסדת מעונות יום לשם יציאה לריאיון עבודה, או לשם פעילות תעסוקתית במרכז וכן מסבסדת מעונות יום למשפחות עובדות עם הכנסה נמוכה. אך לא ברור מהו גובה הסבסוד והאם אכן הוא מאפשר יציאה לעבודה.
פרופ' רות בן-ישראל, משפטנית וכלת פרס ישראל המתמחה במשפט העבודה, אמרה בדיון, כי תוכנית ויסקונסין יושמה בארה"ב בתקופה של שגשוג כלכלי. הניסיון ליישם אותה בישראל בתקופה של מיתון היא בבחינת השתלת איבר זר שיידחה. לדבריה, ללא יצירת מקומות עבודה אן די בהפעלת ויסקונסין ומדובר במירשם שנועד לכישלון.
בן-ישראל הביעה את החשש, כי משתתפי התוכנית ייקלטו בעבודות חלקיות וזמניות ויישארו עובדים עניים. בתוך כך הם יפסידו הנחות והטבות שונות, שכן לא נוצרו שום הסדרי גישור בתקופת השתתפותם בתוכנית שבה הם אינם זכאים לקבל קצבה. לדברי בן-ישראל, הזכיינים ימדדו לפי הירידה במספר המבוטלים ולכן סביר להניח שהם לא יטפלו במקרים הקשים, אלא רק באלה הניתנים להשמה מהירה. בן-ישראל קראה להפעלת התוכנית, אך תוך התאמתה לתנאים המיוחדים של ישראל.
רן מלמד, משנה למנכ"ל עמותת "ידיד" טען בדיון, כי האוצר רוצה לגרוע מובטלים ממצבת מקבלי דמי אבטלה ולאו דווקא להחזירם לשוק העבודה. הוא מתח ביקורת חריפה על התוכנית ואמר, כי הפרוייקט נועד במקורו למובטלים כרוניים שחיים על קצבאות, אך בישראל קיימים חסמים רבים שמונעים טיפול יעיל בפלח זה של המובטלים.
לדבריו, קשה לדבר על "פרויקט דגל" של מדינת ישראל כאשר משתתפים בו רק 14 אלף מבוטלים מתוך 240 אלף מובטלים וכאשר
3 מתוך 4 הזכיינים שנבחרו הם חברות אירופאיות.
