בג"צ דחה היום (יום ג', 25.1.05) את עתירת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נגד שר הביטחון וצה"ל, שדרשו להשוות זכויותיהן של אלמנות חללי צה"ל, שנפלו בשירות מילואים, לקבלת ביטוח חיים, כפי שזכאיות לו אלמנות טייסים ואנשי חיל אוויר שנפלו במילואים.

למעשה נתבקש בג"צ להכריע: האם ההסדר הביטוחי של הטייסים נגוע באפליה פסולה, ובמידה שכן, האם זכאים העותרים לקבלת הסעד המבוקש, שלפיו יוחל ההסדר הביטוחי רטרואקטיבית, גם על יקיריהם, חיילי מילואים שנספו במהלך שירותם הפעיל.

בפסק דינו כותב המשנה לנשיא, השופט אליהו מצא (שפרש לאחרונה), כי אף שההסדר הביטוחי שהונהג ביחס לחיילי צוות אוויר במילואים נגוע בהפליה פסולה, הרי מקובלת עליו טענת צה"ל, כי בהנהיגו הסדר זה חרג שר הביטחון מסמכותו. מטעם זה, פסק השופט מצא לא ניתן, להיענות לדרישת העותרים שצה"ל יחיל את ההסדר הביטוחי גם עליהם.

רקע: חשיפת "מעריב" הובילה להגשת עתירה בשמן של כ-850 אלמנות

עתירת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, שהוגשה בשמן של כ-850 אלמנות, הוגשה לאחר שנחשף בעיתון "מעריב" כי בשנת 1980 קיבל צה"ל החלטה סודית, לפיה יקבלו אלמנות טייסי מילואים, מאז קום המדינה, מענק חד-פעמי בשיעור דמי ביטוח החיים, המוענק לאלמנות אנשי קבע.

במאי 2002 תיקנה הכנסת את החוק, לפיו אלמנות ושארי חיילי מילואים שנפלו משנת 1999 יקבלו אף הם מענק דמי ביטוח חיים. מצב זה, לטענת העותרים, יצר אפליה, לפיו אלמנות חיילי מילואים שנפלו קודם לכן, בניהן אלמנות חללי מלחמת יום כיפור, מלחמת שלום הגליל ואחרים, נשארו מאחור ולא זכו למענק זה.

בעתירה שהוגשה באמצעות עוה"ד שלמה צפורי ועודד סבוראי, דרשו אלמנות צה"ל לחייב את צה"ל לנהוג בשוויון ביחס לכלל אלמנות צה"ל, ולשלם להן דמי ביטוח חיים, כפי ששולם לאלמנות טייסי המילואים. האלמנות ביקשו בכך מבג"צ שלא לתת אישור למדיניות המפלה, כך לטענתן, לפיה חיי טייס שווים יותר מחיי כל חייל אחר.

לעתירה צירפו עוה"ד צפורי וסבוראי תצהירים מהרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (מיל.) רפאל איתן ז"ל, וראש אכ"א דאז, אלוף (מיל.) משה נתיב, שהיו שותפים לצוות שקיבל בזמנו את ההחלטה לתת ביטוח חיים לאלמנות צוות אוויר בלבד, שטענו כי ההחלטה הייתה מוטעת.

בתשובת המדינה לבג"צ נטען, בין השאר, כי המדינה לא תוכל לעמוד בנטל התקציבי הנדרש מתשלום דמי ביטוח החיים לאותן אלמנות, "נוכח הצרכים הביטחוניים, שאינם מאפשרים גריעה מתקציבים המיועדים להתעצמות צה"ל".

בג"צ: למרות שהייתה הפלייה יש לדחות את העתירה לאור החריגה מסמכות של שר הביטחון וייצמן בקבלת ההחלטה


"גם בהנחה שתדירות שירות המילואים של חיילי מילואים אלה, וגודל הסיכון שאליו נחשפו עקב שירותם, היו, בעת הרלוואנטית, גבוהים מאלה של יתר חיילי המילואים, ספק אם היה מקום להבחנה שיצר ההסדר הביטוחי", פסק בית המשפט שקבע כי בין חיילי צוות אוויר במילואים לבין כלל חיילי המילואים האחרים, לא הייתה שונות רלוואנטית, אשר הצדיקה להבחין, בין אלה לאלה.

לאור זאת קבע בית המשפט כי המסקנה המתבקשת מכך היא, כי "בהחילם את ההסדר הביטוחי על חיילי צוות אוויר בלבד היפלו המשיבים לרעה את חיילי המילואים האחרים. אלא שבקבלת עמדת העותרים לעניין זה אין כדי לזכותם בסעד המבוקש על-ידם, היינו החלת ההסדר הביטוחי, באופן רטרואקטיווי, גם על יקיריהם שנספו".

בית המשפט הבהיר כי הסיבה שסעד זה לא יינתן הינה המסקנה אליה הגיע כי בהוראתו להנהיג את ההסדר הביטוחי חרג שר הביטחון דאז עזר וייצמן (טייס בדימוס בעצמו) מסמכותו. "משנמצא כי עצם הנהגתו של ההסדר הביטוחי הייתה שלא כדין, אין בהפליה הגלומה בהסדר כדי להצדיק, בנסיבות שלפנינו, את חיוב המשיבים לשלם לעותרים דמי ביטוח מכוחו", ציין בית המשפט.

בית המשפט הוסיף וקבע כי בהנהיגו את ההסדר הביטוחי הפך שר הביטחון את צה"ל למעין חברת ביטוח, כשהסיכון הכספי הכרוך בכך הוטל במלואו על תקציב הביטחון. "הנהגתו של ההסדר הביטוחי", הוסיף בית המשפט, "סתרה בבירור את עקרון החוקיות המחייב כל רשות מינהלית", וזאת מאחר וכספי התקציב הם כספי המדינה "ורשויות השלטון המוסמכות לפעול בהם אינן רשאיות לעשות בהם כטוב בעיניהן".

בית המשפט ציין כי כספי מדינה שייכים לקופת הציבור ורשות שלטונית המופקדת על קופה זו איננה רשאית להשתמש בכספי ציבור בחריגה ממה שהותר לה לעשות, שאם לא כן, עלול הציבור להיפגע.

"משלא הייתה לשר הביטחון סמכות להנהיג את ההסדר הביטוחי, קמה לעותרים, לכל היותר, הזכות לדרוש את הפסקת החלתו של ההסדר על חללי צוות אוויר במילואים, ואין הם זכאים לדרוש כי ההסדר יוחל, רטרואקטיווית, אף על יקיריהם", סיכם בית המשפט את עמדתו.

בית המשפט הדגיש כי גם אילו גרס כי בעצם הנהגתו של ההסדר הביטוחי לא נפל פגם של אי-חוקיות, לא היה הוא קובע כי יש להחילו על כלל חיילי המילואים שכן בבסופו של יום הוחל ההסדר על 37 חיילים שקרוביהם קיבלו את דמי הביטוח האמורים, בעוד שהמשמעות המשפטית של דרישת העותרים היא, שההסדר הביטוחי יוחל על שאיריהם של כל חיילי המילואים שנפלו בין השנים 1954 - 1999קרי כשלושת אלפים משפחות שכולות כאשר בסך הכל מדובר על הוצאה תקציבית של למעלה ממיליארד ש"ח.

"קבלת העתירות תביא, אפוא, להטלת מעמסה כספית אדירה על תקציב הביטחון. גם אלמלא הפגם שבו לקתה עצם הנהגתו של ההסדר, כסבור הייתי שלאור הנתונים שפורטו, חיוב המשיבים להרחיב את תחולתו כדרישת העותרים הוא בלתי-סביר", קבע השופט מצא. השופטים ג'ובראן וריבלין שישבו אף הם בהרכב הסכימו עם פסק הדין.
בנסיבות המיוחדות של העניין הרגיש, נמנעו השופטים מלהשית על העותרים את הוצאות המשפט.

[בג"צ 3142/03]