ראש לשכת עורכי הדין הביע שביעות רצון מכך שהעתירה שהוגשה כנגדו וכנגד הלשכה על-ידי חברי אופוזיציה בראשות יראון פסטינגר נדחתה בסוף השבוע שעבר.
הד"ר שלמה כהן ביקש להדגיש בעקבות פסק הדין את "שמחתו וגאוותו על כך שבית המשפט אישר בפעם השמינית ברציפות, שלשכת עורכי הדין מתנהלת כדין וכראוי וציין שכך תוסיף ותתנהל גם בעתיד". את הלשכה ייצגו עו"ד בעז בן צור ועו"ד עודד נשר ממשרד ויינרוט ושות'.
כזכור בעתירה נטען שיש לבטל מינויים לנשיאויות של הוועדות המקצועיות של הלשכה, והועלו טענות שונות אחרות לגבי אופן ניהול מוסדות הלשכה. יצויין כי בג"צ לא נתן צו על תנאי בעתירה, וצו הביניים, שהוצא מבית המשפט במעמד צד אחד בוטל.
בג"צ דחה את העתירה כאמור וקבע, כי אין עילה להתערבות באופן שבו מתנהלים מוסדות הלשכה ומתמנות נשיאויות הועדות.
לדברי בג"צ החברות בוועדות המקצועיות - למעלה ממאה - פתוחה לכל, ורוב הוועדות מונהגות על-ידי אנשי מקצוע שאיכויותיהם המקצועיות מוכחות. עוד קבע בג"צ כי אין להכניס מאבק פוליטי לוועדות המקצועיות הרבות של הלשכה.
בסוגייה נוספת של העלאת נושאים על סדר יומו של הוועד המרכזי חזר בית המשפט על עיקרי הדברים שנקבעו בבג"צ שלמה כהן (שהוגש כשראש הלשכה הנוכחי היה עוד חבר באופוזיציה) העותרים בראשות כהן טענו אז, בין השאר, כי ראש הלשכה מסרב להעלות על סדר יומו של הוועד המרכזי נושאים בהם ביקשו לדון. בית המשפט קיבל אז את העתירה ההיא ופסק בין היתר כי סמכותו של ראש הלישכה לקבוע את סדר היום לישיבות הוועד המרכזי, אין בה כדי לשלול זכות שתאפשר לחבר ועד יחיד להשפיע בדרך זו או אחרת על קביעת סדר היום".
עוד חייב בית-המשפט אז את מוסדות הלשכה, בצו מוחלט, להתקין נוהל חדש תחת הנוהל שהיה קיים אז (סעיף 4 לנוהל עבודת הוועד המרכזי, מס' 101-01), ובו יעוגן כוחם של חברי הוועד, שאינם נמנים עם מחנה הרוב, לקחת חלק בקביעת סדר היום. בנוהל שהתקנתו נדרשה חויבה הלשכה להסדיר את יכולתו המעשית של כל חבר בוועד המרכזי להעלות נושא לדיון.
אולם ברבות השנים ולמרות שהיוצרות התהפכו והמערערים דאז שולטים בלשכה כיום עדיין "אין מענה הולם לדרישה אשר הוצבה לפתחה של לשכת עורכי-הדין בפסק-הדין כהן הנ"ל", כתב בית המשפט בפסק הדין הנוכחי.
"מיושב-ראש הוועד המרכזי מצפה אתה, כי ידע להתעלות מעל למחלוקות אישיות ומקצועיות, וינהל את דיוני הוועד באורח שוויוני ככל שניתן.
המשיב טוען כי כך נוהג הוא בפועל. העותרים חולקים על כך. בידי בית-המשפט אין כלים לבחון את הדבר. אולם מערכת היחסים הרעועה השוררת, למרבה הצער, כבר שנים בין רוב ומיעוט בלשכת עורכי-הדין, שוב אינה מאפשרת להפקיד בידיו של יושב-הראש את ענייניו של מי שאינו נמנה עם מחנהו", נאמר בפסק הדין.
בית המשפט הוסיף כי "עיגונן של זכויות המיעוט חייב, על כן, להיעשות בהסדר נורמטיבי בר קיימא, אשר יושב-הראש, ועמו יתר חברי הוועד המרכזי, כפופים לו. כזאת, כאמור, לא עשתה לשכת עורכי-הדין על אף הצו שניתן בגלגולו הקודם של העניין".
לאור האמור החליט בית המשפט שאין צורך לתת צו מוחלט בעניין זה "שכן ציוויו של בית-משפט זה, כפי שנפסק בעניין כהן הנ"ל, שריר וקיים".
