אחת ההחלטות הדתיות העיקריות הראשונות שבעלי מקצוע יהודיים צעירים עושים היא אם עליהם להיכנס למשרד בראש השנה ויום כיפור, כך מדווח המגזין "בוסטון גלובס".
החגים היהודים מתחילים בשקיעת השמש, זמן בטוח לעזוב את המשרד. אף על-פי כן, ראש השנה ויום כיפור מתפרשים על-פני כל היום, והשנה הם אף נופלים בימי חול, מה שאומר להוריד שלושה או ארבעה ימי של עבודה במשך תקופה של שבועיים. הרב דוד לרנר, רב בית הכנסת "אמונה" בלקסינגטון, קורא להחלטה הזאת בהצטלבות שבין עבודה לדת "רגע גדול". "איני יכול לחשוב על מקרה כמו זה בחיים יהודיים", אמר.
שרה מלצמן, טיפוס של בני העשרים פלוס, מחליטה כיצד לשלב בין עבודה לדת. היא אינה הולכת לבית כנסת על-בסיס קבוע אבל צמחה במשפחה שבה אנשים דילגו על עבודה בימים הנוראים. עכשיו, כמורה, היא גם כן נטלה חופש מן העבודה, אבל בכל זאת עבדה באחד משני הימים של ראש השנה.
נימוקה עימה: היא אינה רוצה שתלמידיה יהיו יותר מידי ימים בבת אחת עם מורים מחליפים. "לו הייתי בעבודה בין השעות 9:00 ל-17:00 הייתי מרגישה נוח יותר לקחת חופשה", היא אומרת.
אין חוק המסדיר ניכוי ימי עבודה לצורך חופשות דתיות, אבל על-פי לינדה צייגר, מנהלת מועצת שיקגו לענייני מקומות עבודה יהודיים, רוב האנשים מסוגלים להשיג את אותם הימים אם הם חפצים בהם.
על העובדים הצעירים יש הרבה לחץ שווה בדרגה להישאר בביתם יחד עם המשפחה ולחגוג בחגים. על-פי חלק מן ההערכות, למעלה מ-95 אחוזים של המשפחות הצטרפו לבית כנסת ביום כיפור ליום צום וחשבון-נפש. למעשה, אחוז כה גבוה של האוכלוסיה היהודית נשאר בבית, עד כדי שכמה בתי ספר ומרכולים נסגרים. ערים לא יהודיות המאוכלסות באחוז גבוה במיוחד של יהודים, דוגמת ברוקלין, נסגרות כמעט לחלוטין.
אף על-פי כן, קיים גם הרבה לחץ ללכת לעבוד. בחלק מן התעשיות, כגון השקעות בנקאיות, אנשים נוטלים חופשה לעיתים נדירות. כך נהוג לעשות על-מנת להשיג את העבודה ולעשות רושם טוב.
ג'סי בודזין, עורכת ה"הִיב", מגזין ליהודים עדכניים, סיפרה שאחד מידידידותיה קיבלה עבודה חדשה עם עומס עבודה כבד, הלכה לעבוד וצמה כדי להרגיע מעט מהמצפון שלה. אבל בודזין אינה ממליצה על הטקטיקה הזאת.
"זה הכי גרוע לשני העולמות, כי היא השיגה כאב-ראש מלצום בלי להרוויח את חשבון הנפש", אמרה בודזין. ידיד נוסף של בודזין הלך לבית הכנסת בבוקר, אחר כך לעבוד, ואז שוב חזרה לבית הכנסת. "עבורו, היא מוסיפה, "אולי האשמה של ללכת לעבוד הופחתה אצלו, משום שהוא מבזבז יותר זמן בבית הכנסת מאשר בלא ללכת לעבוד".
כמה מההחלטות הכי מסובכות מתעוררות כאשר בני העשרים פלוס מוצאים מקום עבודה חדש הרחוק מחיק משפחתם. רבים חשים הכרח לקחת יום חופשה בחגים, אבל אין להם לאן ללכת.
לאה פורמן, מחברת הספר "רווקה יהודיה ויחידה: מדריך מודרני למין ודייטים", אומרת שחלק מהאנשים לא נכנסים לעבודה מחשש שתשבור להם את המסורת, אבל הם לא בהכרח ילכו לבית כנסת כל היום.
"לחלק מהאנשים, זה זמן להיפגש יחד עם ידידים יהודים", היא אומרת, "אולי הם גם הולכים לבית הכנסת לזמן מה ואז הולכים עם ידידים לארוחת צהריים".
לאלו שמוותרים על המרדף אחרי כרטיסים לבית הכנסת מציעה אסתר ד' קוסטנוביץ', מחברת הבלוג, 'קווץ' עירוני', אלטרנטיבה מפתה: "זה יומיים מלאים של שבוע העבודה בו חל ראש השנה, ואם אתה לוקח עוד שלושה חופש ימים אתה יכול ללכת הלאה ובתשעה ימים יוצא לטיול".
לאלו היושבים על הגדר השנה, מזכירה לרנר שגם אם לא התמזל מזלם, עדיין ניתן לנצל את הימים הנוראים לתיקון העולם.
