בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר (6.12.05) עונש של 11 שנות מאסר בפועל על תושב ישראל שהורשע (14.9.05) בעבירות של סחר בבני אדם למטרת זנות, ניסיון לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, הדחה בעדות, שיבוש מהלכי משפט ואיומים.
על-פי כתב האישום המתוקן הגיע הסוחר לתחנת במשטרה בבת ים והציע לארבע נשים, תושבות מולדובה, לשחררן בערבות. הנשים הסכימו ושוחררו תוך שהן טוענות בפני קצין המשטרה כי הן מכירות את הסוחר מארץ מולדתן.
הסוחר העביר למשטרה טפסי הפקדה מזוייפים על סך 20,000 שקל, חתם על מסמכי השחרור כערב ושחרר את הנשים.
בשלב זה ניסה הסוחר, בעזרת שותפיו, למכור את ארבעת הנשים לקונה באיזור בים המלח. לבסוף נמכרו שתי נשים תמורת סכום של 4,000 שקל, ובשלב מאוחר יותר נמכרו שת הנשים הנותרות.
על-פי כתב האישום, כאשר נעצר הסוחר בחשד לביצוע עבירות הסחר פגש את שותפו לביצוע העבירות, שם שכנע אותו למסור עדות שקר לפיה יעלילו על קצין המשטרה כאילו קיבל מהם שוחד.
את סיפור השוחד תיאר הסוחר בפני רכז המודיעין במח"ש וגובה על-ידי שותפו אשר העיד כי ראה את קצין המשטרה מקבל את סכום הכסף במעטפה.
לאחר חקירה משטרתית הודה השותף כי מדובר בעלילה, אז ספג איומים מהסוחר שצעק לעברו: "אפילו אם אני אשב 10 שנים, אני אשתחרר ואנקום בך ובמשפחתך".
בגזר דינה מציינת השופטת ברכה אופיר-תום כי חומרת המעשים של הסוחר קשה ביותר משום שניצל את המערכת המשטרתית ושחרר את הנשים מתחנת המשטרה, תוך שימוש בטפסי ההפקדה המזוייפים.
"אין מדובר במי ששחרר את הנשים ועזבן לנפשן. מדובר במי שתכנן לסחור בהן, ואכן סחר בהן לאחר מכן. בלשון אחרת, מדובר ב"סוף מעשה במחשבה תחילה", בתכנון עברייני הן בכל הקשור לעצם שחרור הנשים והן לאשר ייעשה בהן לאחר מכן, כולל הניסיון למוכרן למרבה במחיר", כותבת השופטת אופיר-תום בגזר הדין.
עם זאת מוצאת השופטת כי יש להתחשב בעובדה שהסוחר הודה במיוחס לו, שימש כסייען של כוחות המשטרה וכי התנהלות המשטרה בכל נושא שחרורן של הנשים היתה בעייתית.
