בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע קיבל לאחרונה, באופן חלקי, את תביעתו של אלי לוזון כנגד חברת המלונאות פרדייז ש.ר. (אילת), לקבלת פיצוי עבור נזקים שנגרמו לו ולאישתו במהלך חופשתם במלון בעיר השייך לנתבעת.
בכתב תביעתו תיאר לוזון מספר אירועים, במסגרתם נגרמו לטענתו הנזקים ועוגמת נפש במהלך החופשה.
האירוע הראשון, עסק באיחור בקבלת מפתח הכניסה לחדר, כשלטענת התובע קיבל את המפתח רק בשעה ארבע אחה"צ. עניינו של האירוע השני היה בכניסתה של חדרנית המלון לחדר בו התארחו בני-הזוג בעת שהיו במצב של התייחדות, מבלי שהקישה קודם לכן על הדלת. באירוע נוסף, נטען, עשה אחד מעובדי המלון את צרכיו בשירותי החדר בו שהה הזוג במהלך חופשתו.
במהלך האירוע הרביעי, פורט בכתב התביעה, הביכו אנשי הביטחון של המלון את התובע כאשר שאלו אותו, עת ששהה בבריכת המלון, מאין הסרט האירוטי שנמצא בידו. כמו-כן, הודגש, השאלה נשאלה בנוכחות אנשים אחרים, ולאחר מכן התברר בקבלה כי המלון אכן מחזיק סרטים מסוג זה.
במהלך הדיון בבית המשפט נתגלה, כי עורך-הדין אשר ניסח עבור התובע את כתב-תביעתו, לא הבין את הדברים נכונה, ואין המדובר בסרט אירוטי, אלא בסרט-צמיד, בצבע כחול, אשר עונדים אורחי המלון, כאשר מדובר בשיטת אירוח במסגרתה "הכל כלול", ובאופן זה נבחנה הטענה בהמשך הדברים על-ידי בית המשפט.
עניינו של האירוע האחרון היה בהמתנה הארוכה של לא פחות משעתיים לארוחת הערב במלון.
שופט בית המשפט, ישראל אקסלרד, בחן את טענות הצדדים, ובחר לפסוק לגבי טענות התובע בזו אחר זו.
לגבי קבלת המפתח באיחור נקבע, כי מאחר ונציג המלון העיד שהתובע קיבל את החדר בשעה 14:51 ולא 16:00 כפי שטען לוזון, הרי שמדובר "בעדות מול עדות, והואיל ונטל ההוכחה מוטל על כתפו של התובע, ובהעדר ראיה אחרת, אשר תתמוך בגרסתו, דין תביעתו בכל הנוגע לקבלת המפתח באיחור - להדחות".
לגבי הטענה כי חדרנית המלון נכנסה לחדר בעת התייחדות התובע עם אישתו מבלי שהקישה קודם לכן על הדלת, נפסק, כי אין לתובע להלין אלא על עצמו, וכי היה עליו לתלות שלט "נא לא להפריע" על הדלת.
"נציג הנתבעת טען לעניין אירוע זה כי יתכן ולאור נסיבות שהיתו של התובע בחדר, לא שמע את התובע את נקישת החדרנית על הדלת. הסבר זה אינו בלתי הגיוני. מכל מקום, כאמור, גם אם התרשלה החדרנית במילוי תפקידה, הרי אחריותו ואשמו של התובע בהתייחס לנזק שנגרם לו כתוצאה מכניסת החדרנית, הינה בשיעור המתקרב ל-100% ודין התביעה בגין נזק זה - להדחות".
בהמשך הדברים בחר בית המשפט לקבל את טענת התובע לגבי עשיית צרכים בידי עובד המלון בחדר בו שהה. העובד, הדגיש השופט, "נהג בצורה שאינה ראויה כלפי התובע, לא נקט באמצעים סבירים למנוע את הנזק לתובע והתובע זכאי לפיצוי בשל אירוע זה".
בשלב זה עבר בית המשפט לבחון את תקרית צמידי היד הכחולים, וקבע, ראשית, כי מנסיבות האירוע יכלו הסובבים להבין כי התובע נחשד בכך שאינו אורח של המלון, וכי השיג את הסרט שלא באמצעות הקבלה. לאור זאת, נפסק, הצדק עימו בטענה כי נגרם לו נזק בשל עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקו, עת החשידו אותו אנשי הביטחון בציבור.
"היה על עובדי הנתבעת להמנע מן המעשה המתואר לעיל, ומשלא עשו כן, ביצעו עוולת רשלנות כלפי התובע, שכן לא נקטו באמצעי זהירות אשר היה עליהם לנקוט בנסיבות העניין כדי למנוע את הנזק שנגרם לתובע. את הבירור שעשו אנשי הביטחון ניתן היה לבצע בדרך אחרת, מבלי להביך את התובע".
בסיכום הדברים נבחנה גם הטענה בדבר המתנה ארוכה לארוחת הערב, אשר חוזקה, לדברי השופט, בעדותו של נציג הנתבעת, שסבר כי הדבר לגיטימי בחודשים יולי-אוגוסט, במיוחד כאשר כולם יוצאים מבית הכנסת. גם כאן, פסק בית המשפט, התרשלה הנתבעת במתן שירות ראוי לתובע וזה האחרון זכאי לפיצויים בשל כך.
לאור האמור לעיל, נקבע לבסוף, כי התובע זכאי לפיצוי בסך אלף שקלים על הנזקים שנגרמו לו בשל האירועים הנוגעים לעשיית הצרכים בשירותי חדרו, צמידי היד הכחולים, וההמתנה הארוכה לארוחת הערב. בנוסף, הורה בית המשפט לבעלי המלון לשלם לתובע גם סך של 400 שקלים נוספים עבור הוצאות המשפט.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
