על-יסוד מידע מודיעיני, שכבר קיבל אימות מפי אחד שכבר הסכים לשמש עד-מדינה, בהיותו, הוא-עצמו, מסובך ברכישת חלק מהסמים שנמצאו בדרכם לארה"ב, ידע המפכ"ל כי בתו של השופט גויסה כבלדרית להעברת סמים לארצות-הברית מאמסטרדם.
הפרטים המלאים טרם נודעו - אולם שמו של מרציאנו כבר עלה בהקשר לנסיעה הזאת.
שמו של דני לא נקשר, לפי שעה, לחלק הזה של הפרשה.
אף אחד שם לא ידע למה היא עשתה זאת - אבל זאת הייתה עובדה. הצעירה הגמלונית, גדולת-האיברים, נמצאת ביחד עם חברה המקועקע, בדרכה לארה"ב - ובכך היא הפכה, באחת, למנוף-לחץ רב-עוצמה במיוחד על אביה. איש לא יכול היה לשער כיצד הוא ינהג כשתיעשה אליו הפנייה הגורלית - אבל היה ברור עתה כיצד מרציאנו מבקש לחלץ את עצמו מן המצוקה שאליה הוא הוכנס בעל-כורחו.
המפכ"ל לא היסס לרגע בשעה שהוא הורה על האצת המבצע שהוא רקם. הניסיון האפשרי להדיח שופט הצדיק בעיניו את כל מה שנעשה עד לאותו שלב.
כל הספיקות הכרוכות באי-מוסריותו של מה שנעשה עד כה נדחו הצידה.
לאחר שמעצרו של מרציאנו התבצע כמתוכנן, ידע המפכ"ל, כמעט בוודאות, ששיחה, מעין זאת שהתקיימה בין דני לבין השופט רבינוביץ, תתרחש בשלב מסוים. את זאת הוא העריך עוד לפני שהוא למד על הנסיעה לארצות-הברית של רותי.
מעורבותה בהובלת הסמים, הבהירה למפכ"ל את מידת-המצוקה שאליה ייקלע השופט רבינוביץ לאחר שיספרו לו על-כך.
הוא לא ידע מי יפנה לשופט, ולכן הוא ביקש מיואל בן-שטרית להיות ער לאפשרות הזאת. האזנות-סתר חוברו לכמה מקווי-הטלפון של השופט רבינוביץ.
שופט-תורן בבית- משפט מחוזי בירושלים נתן את אישורו.
מפאת השעה המאוחרת הגיעו אנשי היחידה סמויה לביתו. השופט ביקש לדעת פרטים רבים ככל האפשר, מטעמים של סקרנות אישית גרידא, אבל אנשי המשטרה סירבו לנדב פרטים רבים מדי. השופט אף רצה שהם ירחיבו בעניין דירת-המסתור, אבל השוטרים שוב סירבו בנימוס.
מאוכזב קמעא, חזר השופט למיטתו לאחר שהשוטרים עזבו את ביתו. לאשתו הוא לא סיפר דבר ממה שהוא שמע. הוא רק העיר אותה כדי לטרוף אותה בתשוקה שהיא אף פעם לא הכירה אצלו.
לימים, הוא פגש בשופט ירוחם רבינוביץ, מי שהועבר לאחר סיום הפרשה למחלקה האזרחית בבית המשפט המחוזי בירושלים, אבל הוא לא אמר לו דבר. הוא הציץ בו, מעת לעת, וניסה לברר לעצמו כיצד קרה שהשופט הסולידי הזה נקלע לפרשייה כה מסעירה.
הוא לא העז לשאול אותו פרטים על דירת-המסתור.
הוא, למעשה, לא ידע שהשופט ירוחם רבינוביץ לא קשור לחלק הזה של הפרשה - ושעל הזוויות האחרות שלה, המסעירות, לא -פחות, הוא לא ידע דבר.
כך או כך, המפכ"ל ביקש, בעניין האזנות-הסתר, להיות זהיר במיוחד. הוא לא ידע, עדיין, אם הוא יצטרך להשתמש יום אחד בפירותיה של האזנת-הסתר לשיחות של השופט או של אחרים.
גם ראש הממשלה וגם כל אלה שידעו על מה שקורה המתינו בחרדה רבה. איש לא באמת רצה שחששותיו של המפכ"ל יתממשו.
שופט שנכשל, כמוהו כקובייה בבניין של קוביות; טול אחת מהן - וכל המבנה קורס.
איתנותה של מערכת-המשפט הייתה מונחת על כפות-המאזניים. המפכ"ל לא ידע לנחש מראש מי יתקשר אל השופט רבינוביץ - אבל לכל מי שניתח את המידע המודיעיני היה ברור שהשופט רבינוביץ נקלע לסיטואציה בלתי-אפשרית מבחינתו.
מחד-גיסא, בתו עלולה להיעצר ולהישלח לשנים ארוכות לבית סוהר בארה"ב; מאידך-גיסא, הוא ממשיך לשבת על כיסאו בבית המשפט המחוזי, כשעל שולחנו תיקים של עבריינים כבדים הצריכים את תשומת-ליבו המלאה.
רק לאחר שנקבע, ביוזמת המפכ"ל, שהשופט ירוחם רבינוביץ יטפל בתיקו של מרציאנו, הושמה על קווי-הטלפון שלו האזנת-סתר.
כדי להיות בטוח שגם בקרב אנשיו של מרציאנו יודעים על מינויו של השופט רבינוביץ הועברה ידיעה על-כך לסנגוריה הציבורית.
כשהתקשרה לשם מזל לוגסי, היה מי שהעביר לה את האינפורמציה הזאת.
המפכ"ל עדכן את יואל בן-שטרית. שניהם ידעו מה משמעות ההתעניינות של מזל לוגסי בשמו של השופט שצפוי לדון בעניינו של מרציאנו.
החל מן הנקודה הזאת, התייחסו ביחידה הסמויה אל השופט רבינוביץ כאל מי שבתו נחטפה בידי מי שמבקש לנהל מו"מ על שחרורה ללא פגע. וכדרכם של חוטפים, אין שחרור ללא-תמורה. מה ידרשו 'החוטפים' כבר היה ידוע באותו שלב.
יואל בן-שטרית היה דרוך - וכמוהו כל שאר אנשי היחידה הסמויה. לא כולם הכירו את התמונה כולה - אבל לכולם היה ברור שמשהו בסדר גודל לא רגיל מתרחש מתחת לאפם.
כאשר שמע המפכ"ל את שיחת-הטלפון שבין דני לבין השופט רבינוביץ, הוא תמה, בינו לבינו, כיצד אנשים כה זהירים נופלים בפח. המפכ"ל ידע, כמובן, על הביקור של תנחום במשרדו של דני. הוא לא ידע מה נאמר בשיחה הזאת - אבל הוא יכול היה להעריך שדני נלחץ באורח שלא השאיר לו הרבה ברירות.
המפכ"ל לא ידע אילו מנופי-לחץ הפעיל שליחו של מרציאנו, ולכן הוא לא הבין מה גרם לפרקליט הידוע לנקוט בצעד כה לא-שגרתי. הוא ידע על ביקוריו של דני בדירת-המסתור, אולם להערכתו לא היה בכך די כדי לגרום לדני בן-אור לפעול כמו שהוא פעל.
על הסמים שרותי נשאה בגופה, אלה שנרכשו בסיועו של דני, אלי עזרא לא ידע באותה העת דבר.
גם על מעורבותה של יעלה, הוא למד הרבה יותר מאוחר באותו הלילה.
המפכ"ל גם תמה על השופט; הרי עצם קיום הפגישה הטיל בו דופי בל-יימחה.
הדרישה של 'חוטפיה' של בתו של השופט רבינוביץ הוא דבר שחורג מכל מה שקרה אי-פעם בעבר במדינת-ישראל.
המפכ"ל יכול היה, במידה מסוימת, להרגיש סימפטיה כלפי השופט, מי שפעל תחת מצוקה באמת לא-רגילה, אבל לא כלפי דני.
בחציית הקווים באופן כה בוטה, תוך ניסיון לאיים על שופט בהסגרת בתו לידי רשויות הסמים בארה"ב, אם הוא לא ייעתר לדרישתו בעניין מרציאנו, הוא ראה מעשה שלא ייסלח.
גם מי שנתון בסד-לוחץ במיוחד, כואב ככל שיהיה, אינו רשאי לנהוג כפי שנהג עורך-הדין של מרציאנו.
המפכ"ל, מי שפעל, בין השאר, בתיאום עם פרקליט המדינה ועם שר- המשפטים, ידע שראש הממשלה מבקש לעקוב אישית אחר מה שמתרחש - ולהיות מעודכן בזמן אמת.
הקשר העקיף של 'פרשת השופט רבינוביץ' לדירת-המסתור עוד הגביר אצלו את הרצון להיות מעודכן על אתר באמצעות הטלפון-הנייד שלו שהוחזק בידי מזכירו הצבאי.
ניסיונו העשיר של ראש הממשלה אמר לו שיש בפרשה הזאת יותר ממה שנחשף עד כה.
הוא העלה בפני המפכ"ל את תחושותיו בעניין זה . המפכ"ל מצידו עדכן את יואל בן-שטרית בדבר תחושותיו של ראש הממשלה.
השניים הסכימו, למעשה, שייתכן שהם עומדים בפני קרחון-ענק שרק קצהו התגלה לפי-שעה.
דירת-המסתור ומה שמתרחש סביבה הצדיק בעיניהם פעולות מן הסוג שהם ביצעו ביחד בעת שירותם הצבאי.
ראש הממשלה ראה עין בעין עימם את הדברים.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
