דמעותיה של איזבלה

פרק 1

עלי השלכת נשרו בעדנה על האדמה, נפרדים בזה אחר זה מענפיהם, כדמעותיה של איזבלה. דמעות אשר זלגו אט-אט על לחייה, כשניצבה ללא נוע והביטה מבעד לחלון חדרה. רוח סתווית חרישית בישרה את חלוף הקיץ הססגוני בעיר גרנדה אשר בממלכת גרנדה שבדרום ספרד.

רחש קולות משרתי הבית המתרוצצים בין החדרים, נשמעים לפקודת הוריה, הסיטו לרגע את מחשבותיה מאותה כמיהה לפגוש שוב בסתר את הנער המסתורי שהזדמן לחייה. על-אף גילה הצעיר, שש-עשרה שנים בלבד, ידע ליבה ברגע בתולי ובראשיתי זה לחוות את ניצוץ האהבה הראשונית. אהבה בוסרית ותמימה. אותו נער קסום אשר פגשה זה עתה במבטה, עורר בה פרץ של שמחה פנימית כמרמז לבאות. דמותו השובבית הקסימה אותה בהיכנסו בשליחות אביו בפתח ביתה. מבטו החם הקרין אור ופילח את ליבה, עד כי זה החסיר פעימה. איזבלה לא פענחה את פשר התחושה הזאת, אך עיניה לא פסקו מלעקוב אחר תנועותיו החינניות של הנער, כשנפשה עורגת להחליף עימו ולו מילה בודדה.

"שלום אדון אלפונסו", פנה הנער אל הגביר, אביה של איזבלה, "הבאתי את חפצי הנחושת אשר הזמנת מאבי", אמר והסיט את בלוריתו השופעת שהסתירה את עיניו הכחולות והבורקות הסורקות את החדר המפואר.

"נפלא", השיב הגביר בעל הגוף רחב הממדים, בעודו מניח ידיו השלובות על כרסו המבצבצת מבעד חולצתו המכופתרת למחצה.

"הגעת בדיוק בזמן", חייך בשביעות רצון, "הערב יתקיים אירוע חשוב, והמתנתי בכיליון עיניים לחפצי הנחושת שהזמנתי", נשמע קולו העמוק והמרוצה של מרסלו אלפונסו.

הוא מיהר להגיש לנער שקית בד מלאה במטבעות כסף, כזו שהייתה מקובלת במשפחת אלפונסו, נצר לבית אצולה בגרנדה.

"הנה התשלום נערי. ומה שמך?" הוסיף ושאל.

"ג'קו דה לוז'ה", השיב הנער בביישנות מה.

"הו, ברור שאתה מלוז'ה, ומה גילך נערי?"

"זה עתה מלאו לי שבעה-עשר קייצים", הוסיף בגמגום מהוסס, בעודו מעיף מבט חטוף אל אדון אלפונסו.

"הו הו, אתה בדיוק בגילה של בתי איזבלה, והערב נחגוג את יום הולדתה", הצהיר אלפונסו בשמחה לא מוסתרת, "או, הנה איזבלה. בואי יקירה. הכירי, זה ג'קו, נער בן גילך."

ליבה של איזבלה פעם בחוזקה. בעודה תמהה על פשר התופעה, היא ניגשה בקלילות והנהנה בראשה לעבר ג'קו, תוך כדי קידה קלה כמקובל לבנות מעמדה.

ג'קו פנה אל דלת היציאה כששמע את הגביר קורא לעברו, "ג'קו, הישאר נא ושתה עימנו תה טרם יציאתך לדרך", ואז פנה אל בתו, "איזבלה יקירה, לווי את הנער בבקשה."

והיא עשתה כן והובילה אותו דרך הפרוזדור הארוך לעבר מטבח המשרתים.

למעשה, הייתה זו הזדמנות פז עבורה לתהות על קנקנו של זה הנער, שעורר בה רגשות לא מוכרים. הם שוחחו מעט בדרך אל המטבח, והוא סיפר כי הוא בן למשפחה יהודית, חורשי נחושת הסוחרים בה מזה דורות רבים. ג'קו המשיך וסיפר כי הוא ומשפחתו מתגוררים בעיר הקטנה לוז'ה שבדרום ספרד, וכי הצטרף לא מכבר לעסקי המשפחה. מאז הוא נע בדרכים על-מנת לספק את הסחורה ללקוחות שמרביתם אצילים עתירי נכסים. סחורתם האיכותית והמיוחדת ידועה ומפורסמת ברחבי ספרד ובעיקר בדרומה.

ביום זה שיחק לו מזלו ללא ספק כשזכה להתרווח באתנחתה ולשוחח בפגישה עם נערה קורנת בת גילו שעוררה את סקרנותו. למרות הבדלי הדת והשוני ברקע שמהם באו, מצאו השניים עניין בשיחה קלילה על דא ועל הא כיאה לבני גילם. ואולי דווקא השוני הכה גדול באורח חייהם, הוא זה שהיווה בסיס למשיכה הדדית ולהתעניינותם זה בזה.

ברגע פרידתם ניכר על פניהם כי קיוו להיפגש בהמשך ולהתוודע זה לזה. לראשונה נחשפה איזבלה היפה לבן ממשפחה יהודית, והדבר עורר את סקרנותה להכיר תרבות אחרת שנחשפה אליה מעט מאוד לשמע קומץ מסיפוריו של ג'קו. בעודו משוחח עימה, סקר ג'קו את יופייה וחינניותה כבדרך אגב מבלי לנעוץ בה מבטים שעלולים היו להביכה. הוא התרשם משערה השחור כפחם, המלא והשופע בגליו. צבע כהה זה רק החמיא והעצים את הגוון הבהיר של פניה. יותר מכול הרשימו אותו עיניה השחורות והגדולות וחיוכה כובש הלבבות. הוא התעניין לדעת עוד על אודות אהבתה הגדולה לריקוד

הספרדי שהתמסרה אליו מילדותה. כשסיפרה על המחול הדגישה איזבלה עד כמה המוזיקה זורמת בדמה, עד כמה היא נלהבת להניע את גופה ולרקוד לקצב המוזיקה, וכמה שמחה לשמוע שגם בקרב בני ביתו יש מקום מרכזי ומהותי למוזיקה. השניים לגמו תה יחד עד אשר הגיע שעתו לעזוב את ביתה ולחזור אל עיר הולדתו. גם היא התכוננה להצטרף אל המשרתים שעמלו על הכנת אולם הנשפים לקראת חגיגת יום הולדתה שאמור היה להתקיים באותו ערב.

אך איזבלה התעכבה עוד מעט קט בחדרה, כשהיא נרגשת מהמפגש ביום סתווי זה. עלי השלכת נשרו בעדנה על האדמה, נפרדים בזה אחר זה מענפיהם, כדמעות האושר של איזבלה. ורק מילה אחת נלחשה מפיה:

ג'קו...