בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ספר שירים חדש: בקווים עגולים
|
את ההשראה לספר אני שואבת בעיקר מן החיים, רגעים קטנים שיכולים לחלוף בהבזק של רגע, יש בי את הדחף לצוד אותם ולתעד וזוהי בעצם השירה שלי ● תמונות שנגלות לעיני לרגע קט ומבקשות ממני לצלם, הלכי רוח של עצמי, חלומות שאני חולמת בלילה ובהקיץ
|
נורית רביב אקסלרד [צילום: ישראל אקסלרד]
|
|
|
|
|
הספר בקווים עגולים, מאת נורית רביב אקסלרד, בהוצאת הספרים אוריון, כולל שירים המסודרים במעין ארבעה מעגלים, מן הקרוב אל הרחוק, כאשר כל אחד מאיתנו שייך לכל ארבעת המעגלים. בכל שיר יש אמירה או מסר מסוים, אך ברגע שהשיר יוצא לאור, אין לכך משמעות וכל קורא לוקח את הדברים אל עולמו. משמעות שם הספר - לעבור דרך אך בתנועה מעגלית, כאשר הקו מייצג את הדרך ומחבר בין נקודה לנקודה. התנועה אינה ממוקדת מטרה, אלא ממוקדת דרך, כל נקודת סיום היא גם פתיחה של מעגל חדש. בספר משולבים צילומים אשר צולמו על-ידי בן-זוגה, ישראל, צלם חובב, המלווה מקרוב את תהליך יצירתה. צילום התמונות ובחירתן נעשו באופן טבעי, בתהליך משותף, פרי קרבה וחברות. נורית מהלכת מעל הדפים באינספור שאלות, חגה במעגלים ומזמינה את הקורא להצטרף למסע בעולמה הפנימי, מן הקרוב אל הרחוק: במילותיי - המשוררת עם עצמה, עם הכתיבה, עם מסע החיים שלה; לביני שלי - מערכות יחסים אינטימיות (אהבה, תשוקה, אכזבה, כאב, פרידה ועוד); לנשים - כתיבה מנקודת מבט נשית, לנשים צעירות, לנשים זקנות, לנשים ללא גיל; לעולם - המעגל הרחב ביותר, בו נגלית נקודת המבט של המשוררת על העולם, מסרים ותהיות ברמה הפילוסופית, תאולוגית, מוסרית ועוד (עולמה של ילדה, נערה ואישה, עולם של פיוס ואמונה). נורית רביב אקסלרד, 49, אם לשלושה, תושבת מודיעין, עובדת סוציאלית ובעלת תואר שני בגרונטולוגיה. בשנים האחרונות עוסקת בתחום הגיל השלישי. במסגרת עבודתה, היא נפגשת עם החלק האחרון והכואב של החיים - הזקנה, ולדבריה "דווקא ממנו אני שואבת כוח לחיות את חיי באופן משמעותי ומלא. עבודתי אינה מניחה לי לשקוע בשגרת החיים ומזכירה לי שאנחנו כאן אורחים לרגע ושעלינו לעשות את הטוב ביותר שלנו עוד היום ושום תירוץ או דחייה לא מתקבלים. את ההשראה לספר אני שואבת בעיקר מן החיים, רגעים קטנים שיכולים לחלוף בהבזק של רגע. יש בי את הדחף לצוד אותם ולתעד וזוהי בעצם השירה שלי. תמונות שנגלות לעיני לרגע קט ומבקשות ממני לצלם, הלכי רוח של עצמי, חלומות שאני חולמת בלילה ובהקיץ. בשנים האחרונות אני במסע של חיפוש אחר השורשים, מסע אשר הוביל אותי ללמוד קבלה, יהדות ולהתעניין בתורות רוחניות נוספות כדוגמת הבודהיזם. אין לאן לברוח וכאשר אדם מתחיל לשאול שאלות, הוא תמיד יגיע בסופו של דבר למקורות, הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי. בנוסף, יש מערכות יחסים שאדם צובר ככל שעוברות השנים, חלקן מורכבות, עם אנשים משמעותיים שגם הן מובילות לחפש, לשאול, לנסות לענות או לפחות להעיז לנסח את השאלות. תמיד יש לידי פנקס לעזרה ראשונה ואני זורקת את המראות על הדף ובהמשך כשיש לי זמן, מעבדת אותם לשירים".
|
מתוך הספר - משיריה של נורית רביב אקסלרד
|
|
חָכְמָה רוֹצָה לְהִכָּתֵב עֵינַיִם טוֹבוֹת, חֲכָמוֹת, נִכְנָעוֹּת לְעַפְעַפַּיִם שְׁמוּטִים. גַּבּוֹת פְּרוּעוֹת שֶׁנִּזְרְקָה בָּהֶן שֵׂבָה. מְנִיפַת קְמָטִים נִפְרֶשֶׂת מִקְצֵה הָעַיִן, מְלַטֶּפֶת שֵׂעָר מַלְבִּין. שְׂפָתַיִם נִבְלָעוֹת אֶל שִׁנַּיִם, מְנַסּוֹת לִינֹק חַיִּים. צַוְּארוֹן חֻלְצָה עוֹמַס אֶת הַתְּבוּנָה. עֵט מְנַסֶּה לְהֵאָחֵז, נִשְׁמֶטֶת אֶל רִצְפָּה. חָכְמָה רוֹצָה לְהִכָּתֵב, יָד מִתְקַשָּׁה. וַאֲנִי מַקְשִׁיבָה לְךָ, רוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ בִּמְקוֹמְךְ, רוֹאֶה אֶת סתווך בְּחַלּוֹן. עָלִים צְהֻבִּים נוֹשְׁרִים בַּתְּמוּנָה שֶׁעַל הַקִּיר. אִישׁ בִּמְעִיל וְאִשָּׁה עֵירֻמָּה אִישׁ, בִּמְעִיל אָרֹךְ וְכֵהֶה, מְחַבֵּק, אִשָּׁה עֵירֻמָּה. הִיא, אֶת לִבָּהּ בְּכַפּוֹ מְנִיחָה, הוּא, נוֹתָר בְּמִבְצָרוֹ. גּוּפָהּ הָעֵירֹם, זוֹעֵק אֵלָיו, הוּא, מְלַטֵּף וּמַרְגִּיעַ, אַךְ לֹא פּוֹשֵׁט מְעִילוֹ, וְלֹא מוֹרִיד אֶת כּוֹבָעוֹ וּמִזְוַדְתּוֹ, עוֹד בִּמְקוֹמָהּ. רֵיחַ מַאֲפֶה הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ צוֹבֵעַ אוֹתִי בְּטוּרְקִיז בָּהִיר. לְרֶגַע נָעִים לִי. טוּרְקִיז הוֹפֵךְ בֹּהַק וְחוּם מִתְפַּשֵּׁט בְּגוּפִי. הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ צוֹבֵעַ אוֹתִי בְּטוּרְקִיז בָּהִיר. אָהַבְתִּי אֵלֶיךָ גּוֹאָה, וְאַהֲבָתְךָ אֵלַי זוֹרֶקֶת בִּי כְּתָמִים כְּתֻמִּים. שָׂדֶה פּוֹרֵחַ וְשׁוֹפֵעַ אֲנִי הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת. הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ תּוֹפֵחַ בִּי כְּכִכַּר לֶחֶם טָרִי, וְהָרֵיחַ הַבֵּיתִי עוֹטֵף אֶת כֻּלִּי. טוּרְקִיז מְנֻקָּד בְּאַהֲבָה כְּתֻמָּה, עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, רֵיחַ מַאֲפֶה. נֶפֶשׁ תְּאוֹמָה פָּנִים אֶל פָּנִים, חִיּוּךְ מַשְׁלִים חִיּוּךְ, קִמּוּר בְּתוֹךְ קִעוּר, לְלֹא מִרְוָחִים, כְּאִלּוּ לְרַחֵם אָנוּ חוֹזְרִים - כְּזוּג תְּאוֹמִים. כִּמְעַט קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר נָקוּם, וְנִצְעַד אֶל הָעוֹלָם כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים נִפְרָדִים. בְּרִית שֶׁל אַהֲבָה הַיּוֹם אֲנִי עֲצוּבָה. אַתָּה מֵבִין, לֹא אוֹמֵר מִלָּה. מְכַסֶּה אֶת גּוּפִי בִּנְשִׁיקוֹת לְכָל אָרְכּוֹ, עַד לְכַפּוֹת הָרַגְלַיִם, זוֹרֵעַ בִּי פְּנִינִים, מַנְבִּיט חַיִּים. הַיּוֹם אֲנִי עֲצוּבָה, אַתָּה מֵבִין, לֹא אוֹמֵר מִלָּה. יוֹנֵק רְעָלִים, מַחְדִּיר אַהֲבָה, מְרַפֵּא - מִבְּלִי לָדַעַת. "תּוֹדָה", אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לְךָ, וְדוֹאֶגֶת לֹא רוֹצָה שֶׁתִּפָּגַע, הָרְעָלִים שֶׁבִּי. אַתָּה מְחַיֵּךְ, אֲנִי נִרְגַּעַת, וּשְׁנֵינוּ יוֹדְעִים - הַבְּרִית אֱלֹהִים שֶׁל אַהֲבָה שֶׁאַתָּה וַאֲנִי, הַקְּטַנִּים וְהַחוֹטְאִים, הִתְבָּרַכְנוּ בָּהּ. וְיֵרֵד הַמַּבּוּל וְתָבוֹא הַדְּמָמָה יָדַי עַל הָרַקּוֹת, אֶצְבְּעוֹתַי מְעַצְבְּנוֹת שֵׂעָר. מַנְגִּינָה, דַּוְקָא נְעִימָה, שֶׁל פַּעַם. תִּיפוּף מְקָרֵר נִסְגָּר, דִּבּוּר מִתְנַשֵּׂא מִשֻּׁלְחָן סָמוּךְ, מִישֶׁהוּ, עוֹד חוֹשֵׁב שֶׁמֵּבִין דָּבָר. יַלְדָּה קְטַנָּה מְנַהֶלֶת עוֹלָם, הוֹרִים עֲיֵפִים. שְׁתֵּי נָשִׁים רַעֲשָׁנִיּוֹת בְּהַפְסָקָה זְמַנִּית מִשִּׁגְרָה תְּפֵלָה. הֲלִיכַת מֶלְצַר כְּפוּפָה, שְׂעָרוֹ, מַסְתִּיר עֵינַיִם כְּבוּיוֹת הַנִּתְמָכוֹת, עַל קִרְעֵי חִיּוּךְ מְבֻיָּשׁ. מַדּוּעַ הוּא נִכְנָע? אוֹרוֹת מְרַצְּדִים עַל מָסַכֵּי מַחְשֵׁב, שׁוֹלְחִים רֵיקָנוּת לֶחָלָל. שָׁרָב צוֹבֵא עַל חַלּוֹן, אוֹגוּסְט קָשֶׁה וְעִקֵּשׁ. נַעֲרָה בְּמִכְנָסַיִם קְצָרִים מִדַּי מַכְרִיחָה אֲנָשִׁים לִרְאוֹת. וַאֲנִי שׁוֹקַעַת, שֶׁלֹּא בְּנוֹחַ, בָּעַרְסָל אָרוּג מִבְּלִיל שֶׁל רְעָשִׁים. אֵינִי מַצְלִיחָה לְהַפְרִיד. וַאֲנִי מֻנַּחַת, עַל מִגְדַּל בָּבֶל עַכְשָׁוִי. אֵינִי מַצְלִיחָה לְהָבִין. לִבִּי כָּבֵד, מְאַיֵּם לְעַוֵּת קַוֵּי מִתְאָר מִסֵּפֶר אָנָטוֹמְיָה נִשְׁכָּח עַל גּוּף הָאָדָם, שֶׁאֲנִי, נִסְפֶּגֶת בֵּין דַּפָּיו. וְחוֹלֶמֶת עַל הַמַּבּוּל שֶׁעָלֵינוּ יָרַד, וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט - וְתָבוֹא הַדְּמָמָה. קוֹל רְמִיסָה דַּקָּה יַלְדָּה קְטַנָּה יוֹשֶׁבֶת עַל נַדְנֵדָה בֶּחָצֵר. רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת נְעוּלוֹת, בְּסַנְדָּלִים אֲדֻמִּים. רוֹמֶסֶת, תְּחִלָּה בְּלִי מֵשִׂים, וְאַחַר כָּךְ, קְצָת בְּכַוָּנָה, נְמָלִים - הַחוֹלְפוֹת בְּמִקְרֶה בְּגֻמַּת הָאֲדָמָה שֶׁנּוֹצְרָה. וְשֶׁקֶט עָמֹק מִסָּבִיב. מַפְלִיא, אֵיךְ דְּבָרִים נִרְמָסִים לְלֹא קוֹל. וְאֵיךְ אַסְבִּיר לָהּ עַל סוֹפִיּוּת הַנְּעוּרִים, שֶׁגַּם הִיא גָּדְלָה לִהְיוֹת נְמָלָה, מִתְפַּתֶּלֶת, מְמַהֶרֶת בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים, מוּדַעַת לְסַכָּנַת, הַסַּנְדָּלִים הָאֲדֻמִּים. וְאֵיךְ אַסְבִּיר לָהּ עַל הַנִּצְחִיּוּת הַחוֹלֶפֶת, שֶׁבְּכָל רֶגַע, נִרְמָסִים, מִמַּשָּׂא כָּבֵד אוֹ מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב בִּדְמָמָה הַזּוֹעֶקֶת אֶת הָעַוְלָה, וְהַשֶּׁקֶט סָבִיב, בּוֹלֵעַ אֶת קוֹל הָרְמִיסָה, וְהָאֲדָמָה, מְכַסָּה בְּשַׁלְוָה אֶת הַנּוֹשְׁרִים. מֻזְהָב אַךְ בַּעֲדִינוּת אֲרִיג מֶשִׁי יָפֶה וּפָשׁוּט מֻזְהָב, אַךְ בַּעֲדִינוּת - שִׁלּוּב אִינְטֵלִיגֶנְטִי שֶׁל שֶׁפַע וּצְנִיעוּת. אָרִיג עִם פַּסִּים, מִרְוָחִים נְכוֹנִים, צְפִיפוּת מְדֻיֶּקֶת בֵּין חֹמֶר לַאֲוִיר, בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר, בֵּין לְהִכָּנַע לְלִרְצוֹת, בֵּין שְּׁאֵלוֹת לַתְּשׁוּבוֹת, בֵּין לִהְיוֹת אוֹ... לִהְיוֹת. רֶגַע חוֹלֵף רֶגַע חוֹלֵף - עָלֶה נִרְעָד עַל עֵץ. רֶגַע הוּא כָּאן וְלֹא. רֶגַע חוֹלֵף - וַאֲנִי פּוֹחֶדֶת לִרְעֹד וְלִנְשֹׁר כְּמוֹ עָלֶה, וַאֲנִי נֶאֱחֶזֶת וּמְאַבֶּדֶת גַּם אֶת הָרֶגַע הַזֶּה.
|
|
|
בקווים עגולים מאת נורית רביב אקסלרד, הוצאת אוריון, 83 עמודים, מחיר לצרכן 53 שקלים. ניתן להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון-לציון ובאתר ההוצאה
|
|
תאריך:
|
27/02/2014
|
|
|
עודכן:
|
27/02/2014
|
|
זהר נוי
|
|
עורך-הדין ירוחם רבינוביץ לא התעמק יותר מדי בסיבות שגרמו לזהבה בן-שלום להינשא לו.
|
|
|
ביקור על ספרם של יצחק גל נור ודנה בלאנדר: המערכת הפוליטית בישראל: שנים ראשונות, מבנה מוסדי, התנהגות פוליטית בעיות לא פתורות, הדמוקרטיה בישראל, המכללה האקדמית ספיר
|
|
|
שיחת-הטלפון הקצרצרה והמביכה עם השופט ירוחם רבינוביץ העלתה את דני על דרך שאין ממנה חזרה.
|
|
|
כאילו עשתה המחברת תיקון לעצמה, כאשר שלפה "ילדים דחויים" אלה שלה ממקום שבְיַם ועשתה להוציאם לאור. אני מאמין שבכל אותן שנים שחלפו על הדפים האלה, הם הציקו לה בתוכה, והיא חייתה בציפייה לא נעדרת לבטים ליום בו תוכל לגאול אותם. טבע הדברים שמה שנכתב לא יכול להישכח כל עוד הוא קיים, ומגרות חשוכות לא יכולות להשכיח יצירות שנכתבו, בלי הבדל איך ומתי הייתה לידתם.
|
|
|
עלילת הספר "שלישיית בית הכרם" מאת אביחי אורן בהוצאת הספרים "גוונים", מתרחשת בתחילת שנות ה-80 עם פלאשבקים לתקופת מלחמת יום כיפור וגם לשנות ה-50. הספר משרטט ברגישות תמונה פרטית והיסטורית כאחת, של יחסים בין-דוריים, דור המדינה על שברי חלומותיו, ומולו הדור אשר חווה את השבר הגדול שהתרחש בעקבות אותה מלחמה.
|
|
|
|