כאשר מדברים על פשע ואלימות גואים בחברה, מדובר במספר גורמים האחראים על כך. אחד ממוקדי ההתעניינות הנה כמובן מערכת החינוך. כשמה כן היא, מערכת האמורה לחנך. וכאשר רואים את פני החברה ברור שהמערכת לא מתפקדת.
מערכת החינוך בישראל, לא זו בלבד שאיננה ממלאת את תפקידה, לעצב את דמותם החינוכית של בני הנוער כדי שיהפכו לאזרחים הגונים, אלא היא עצמה קורסת. אלימות בין התלמידים וכנגד מורים, סוחרי סמים מוכרים מרכולתם בין כותלי בתי הספר, וכיו"ב מרעין בישין.
היה מתבקש מאליו שהעומדים בראש המערכת, ובעצם בראש המדינה, יתנו דעתם על הכשלון הזה וישאלו עצמם: היכן טעינו? היה מתבקש מאליו שכאשר המערכת הקיימת איננה מתפקדת, יופנו העיניים למערכות אלטרנטיביות כדי לבחון האם הן פועלות טוב יותר. היה מתבקש מאליו שהמערכת הראשונה בה יתבוננו תהיה מערכת החינוך התורנית, שהנה אנטי-תזה לזאת החילונית, כדי לראות מה קורה שם.
מבט אובייקטיבי כזה יזהה על נקלה שמערכת החינוך התורנית איננה נגועה בפגעים של זאת החילונית, וכי בני הנוער המתחנכים בה יוצאים לחיים עם מטען ערכים חיובי בהרבה מאלו של המערכת החילונית.
ברור אפוא שהצעד המתבקש היה לנסות ולאמץ את ערכי מערכת החינוך התורנית. אם הם מצליחים, ברור שצריך לשאוף להיות כמוהם. אך ראה זה פלא. לא זו בלבד שאין רצון לחקות את המערכת התורנית, אלא באים בדרישות למערכת החינוך התורנית לחקות את זו החילונית, תוך איום בקיצוץ תקציבים אם לא יכנעו לדרישה זו.
עולם הפוך. ברור לכל שהמערכת החילונית נכשלה וזו התורנית מצליחה. אבל במקום להגיד, בוא נהיה כמוהם, האמירה הנשמעת היא: תהיו אתם כמונו. לא הגיוני? ודאי שלא. אבל האבסורד הזה ממחיש היטב מדוע נכשלה מדינת ישראל עם מערכת החינוך שלה. כי היא פועלת נגד ההגיון. נגד המציאות. נגד התורה.
