המצב החדש של סילבן שלום

לסילבן שלום אין סיבה להיעלב מאי-מינויו לשר האוצר בממשלה הבאה. העובדה שהוא כיהן בתפקיד זה (תובעני וכפוי טובה מאין כמוהו, אשר רובנו ככולנו היינו שמחים לא למלא אותו, בעודנו מפטירים' ברוך שפטרנו מעונשו של זה'...), אינה הופכת אותו בהכרח למועמד מועדף להמשיך ולמלא אותו גם בממשלה העתידה לקום.

התפקיד לא רשום על שמו בטאבו. זכותו של ראש הממשלה למנות לתפקיד זה כל מי שייראה בעיניו מתאים ומוכשר למלא את התפקיד. סילבן שלום אינו יחיד בדורו. הוא גם אינו יחיד בתורו.

אם יתרגם שלום את עלבונו להחרמת סיעתו בכלל להצבעת אי-אמון בממשלה הבאה, יעידו עליו מעשיו עדות מאוד לא מחמיאה - אם לנקוט לשון צמצום והמעטה.

אריאל שרון נדרש לרצות מספר רב יותר של אנשים מאשר מספר התפקידים שהוא מסוגל להציע להם. עליו לרבע את המעגל, דבר בלתי אפשרי בעליל. סביר וטבעי שיהיו מי שירגישו כמי שלא התמלאה תאוותם אף לא כדי מחציתה. טבעי וסביר שיימצאו מי שירגישו שהם אינם מוערכים ואינם מתוגמלים כראוי (בעיניהם).

אבל דווקא סילבן שלום, פוליטיקאי חכם, נבון, משופשף וממולח מאין כמוהו, צריך לדעת שפוליטיקה נזילה יותר מאשר כדורגל, ושבה לא זוכרים לך לא חסד נעורים ולא זכות בגרות. כל יום מתחיל מחדש. כל יום מתחיל מאפס ( אם לא נמוך יותר).

דווקא סילבן שלום, יותר מאשר כל פוליטיקאי אחר, צריך לדעת, כי לראש הממשלה יש מחויבויות - מצפוניות, מוסריות, רגשיות וגם, אכן, ממשיות - כלפי אישים נוספים במפלגתו. שלום, עם כל הכבוד וההערכה, אינו יחיד אצל ריבונו של עולם ואף לא אצל ממלא מקומו עלי אדמות.

"אין מצב שבו יכהנו יעקב פרנקל או אהוד אולמרט בתפקיד שר האוצר" חרצה לפני ימים אחדים ג'ודי ניר מוזל שלום, אשתו של סילבן. על-פיה של ג'ודי נושקים דברים רבים אבל לא הכל תלוי במוצא פיה. עובדה. יש מצב. מצב אחר.

ייטב לסילבן שלום אם במקום להתקומם, לרטון ולרגון, על ה"יש מצב" החדש הוא ישלים עמו, יסתגל אליו וימצא לעצמו את מקומו בו. הוא איש מוכשר, מנוסה, הגון ומצפוני. כאבו מובן. גם עלבונו. אבל חשוב שחרף תחושות הכעס והעלבון, המובנים והטבעיים כל-כך, דווקא אדם כמוהו יימצא בשטח. עוד נכונו לו תפקידים ועלילות. עליו להישאר.