הממשלה לפעמים היא רק מעסיק ולא ריבון כל יכול

שביתת הגנה לישראל כגרסת עמיר פרץ או ניסיון אנכרוניסטי לעצור את הזמן כגרסת בנימין נתניהו זו השאלה. מאבק לגיטימי של ציבור עובדים נגד ניסיון לעושקו או שימוש בכח על-ידי ועדי עובדים לשם שימור מעמדם היחודי זו הדילמה הניצבת בפני כל אחת ואחד מאיתנו בבואנו לקבוע עמדה לגבי השביתה הכללית במשק ביום בו כפה בית הדין לעבודה על הממשלה וההסתדרות לחזור לשולחן המו"מ למשך 48 שעות.

עיון במודעות ההממשלה וההסתדרות מגלה שני כיוונים שונים לגבי מהות הסכסוך: ההסתדרות טוענת כי הממשלה בשבתה כמעסיק משתמשת למעשה בכלים שלטונים שניתנו לה כדי למשול ולא כדי להסדיר את יחסיה עם עובדיה ועובדים אחרים במשק. כספי הפנסיה שייכים לעובדים ולמעסיקים שנפרישו אותם מכיסיהם במשך שנים כחלק מהסכם העבודה הקיבוצי. הסכם זה בא להסדיר את יחסי העבודה במשק ומהווים איזון בין גובה שכר המשולם מדי חודש בחודשו לבין סכומי הכסף הנשמרים ליום פרישת העובד מעבודתו.

אין לדעת ציבור העובדים המאורגן לממשלה שום זכות, לא חוקית, לא מוסרית ולא אחרת, לקבל החלטות לגבי סכומים אלו ללא הידברות עם הבעלים האמיתיים. הממלשה מצידה טוענת כי בשל ניהול לקוי נוצר גירעון עתק וכל מטרתה להגן על ציבור החוסכים.

טיעון זה אינו עומד במבחן המציאות. כבר לפני שנים כאשר נתגלה כי העלייה הדרמטית בתוחלת החיים של בני האדם גוררת בעקבותיה גירעון אקטוארי כבד בקרנות הפנסיה החליטה הממשלה להגן על החוסכים ולהעניק להם רשת ביטחון לחסכונותיהם. תמורת רשת בטחון זו ויתרה ההסתדרות על מרכיבים שונים בשכר העובדים ובתנאי עבודתם. עתה משהגיע רגע מימוש ההסכם על-ידי הממשלה זו מתנערת מחובתה ומנסה בכח חוק להימנע מלשלם את חלקה בהסכם.

נושא נוסף נוגע לשינויים מבניים במשק או בשמם האמיתי פיטורי ייעול. הממשלה טוענת לזכותה לנהל לחוקק ולמשול ולקבוע את המסגרות הארגוניות למתן שירות לאזרחים. ההסתדרות לעומתה אינה כופרת בזכות הממשלה למשול אך לטענתה זכות העובד לשמור על מקום עבודתו הינה זכות בסיסית ולפני קביעת עובדות שישפיעו על חייו וחיי משפחתו צריכה הממשלה כמעסיק לנהל הידברות במגמה להגיע להסכמה עם הארגון היציג של העובדים.

גם במקרה זה ברור כי עמדת העובדים היא הנכונה הן מבחינה מוסרית הן מבחינה חברתית ואף מבחינה כלכלית הואיל וחשוב לזכור כי הנעת העובד בעבודה והשגת תפוקה מקסימלית תלויה יותר מכל בתחושת הביטחון שלו המתערערת לחלוטין כתוצאה מפעילות חד צדדית של המעסיק - במקרה זה הממשלה. הממשלה, ביחסי עבודה, אינה ריבון כל יכול אלא מעסיק ככל מעסיק אחר המודע לכך שצעדים חד צדדים שלו מובילים למאבק ארגוני ולשביתות.

השאלה העומדת לדיון אינה כאמור זכותה של הממשלה למשול - זו חובתה, אלא זכותו הבסיסית של העובד לגבי מקום עבודתו, שמירה על חסכונותיו לעת זיקנה וזכותו לנהל הידברות עם מעסיקו.

זכויות אלו הן זכויות אדם בסיסיות וממשלה הפועלת בניגוד להן נגד אזרחיה שומטת את זכותה המוסרית להמשיך ולכהן.