היום ימלאו שנה לבחירות בארה"ב, בהן ניצח
ברק אובמה הדמוקרטי את ג'ון מקיין הרפובליקני. אובמה עבר שנה לא קלה, כאשר הוא לא מצליח להתקדם בשום נושא - מהגרעין האירני ועד תוכנית הבריאות האמריקנית. ביומיים הקרובים ייערכו בחירות לתפקיד מושלי המדינות, כאשר שתי מדינות מהוות מבחן ליכולת השליטה של אובמה: ניו ג'רזי ווירג'יניה.
אך גם מצבה של המפלגה הרפובליקנית לא מזהיר. היא מכונה: "מפלגת לא-לא", אשר לא מוכנה לשינוי ונתפסת כמפלגה של גברים לבנים ומיושנים. הדבר מתבטא בסקרים שונים, בהם רק 20% הצהירו שהם רפובליקנים. זהו נתון נמוך ומשפיל בכל קנה-מידה. גם העובדה שאין לה מנהיג בולט פוגע בתדמיתה.
בין כל אלו בולטת דמותה של מושלת אלסקה והמועמדת לתפקיד סגן הנשיא,
שרה פיילין. פיילין פרשה מתפקידה כמושלת אלסקה והפכה לפרשנית בטלוויזיה כאשר היא תוקפת את מדיניות הפנים של הנשיא אובמה. אך למרות זאת, מעמדה לא מתחזק ועדיין זוכרים את חוסר ניסיונה במדיניות חוץ, והסקרים מנבאים שהיא לא תהיה האישה הראשונה בבית הלבן. היא יכולה להתנחם בכך שספרה האוטוביוגרפי מוביל את מדד רבי-המכר באתר "אמזון".
עיר הבירה וושינגטון עוברת מהפך תיירותי כאשר היא הופכת מעיר אפורה ומנומנמת לעיר תוססת המזכירה ערים רבות בעולם. אובמה משדר רעננות כאשר מדי פעם הוא הולך לראות כדורסל, וכן כשהוא אוכל במסעדות שנחשבו כמנומנמות משהו.
עדיין הגזענות מרימה ראש כאשר ארגונים שונים כינו את רעיית הנשיא "גורילה". על מעלליו של השדרן גלן בק ברשת "פוקס" כתבתי במאמר אחר, וגם חבר קונגרס זוטר בשם ג'ו וילסון מנסה לנגח את מדיניות הפנים של אובמה.
אין ספק, אמריקה אכן עברה שינוי בשנה האחרונה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
