אין לאפשר למשט לשוט

אין לאפשר למָשָט הָשָט בדרכו לחופי עזה להגיע ליעדו.

מספר היבטים למשט זה, והם כוללים – בין השאר:

• עזרה הומניטרית לתושבי רצועת עזה:

אין כל בעיה – כפי שהכריזה ישראל פעמים רבות – לאפשר משלוח הומניטרי לרצועה, בצורה מסודרת ומבוקרת, ואפילו בעזרת מדינת ישראל. משלוח כזה תיבדק תכולתו, ולאחר מכן ימשיך בדרכו. במילים אחרות: בטיעון זה אין כל ממש.

• הֵיגֶד פוליטי של תנועות שונות, ואף מדינות העוינות את מדינת ישראל:

אין מדינת ישראל צריכה לתת ידה ולעזור למתנכְלּים לקיומה. יש מספיק בָּמות בעולם, המשמשות לגופים ולאומות אלה לומר ולפרסם את משנתם הפוליטית העוינת.

• סולידאריות / תעמולה / פרובוקציה / לשם השחרת דמותה של המדינה:

האם אנו צריכים לתת יד לכך?

• שבירת המצור בו נתונה הרצועה:

אין לאפשר עליונות של שום גורם, ובשום אפשרות, להכריע את ישראל בכוח. הנזק חס וחלילה עלול להיות עצום, כאשר העולם הערבי כולו יָפְנים וייווכָח קְבָל עם ועולם, שאפשר להכניע את ישראל בכוח הזרוע.

• הברחת ציוד מלחמתי לשימוש נגד ישראל:

זהו ההיבט החשוב ביותר. אם ההברחות הן בכוונת זדון, כפי שהיה פעמים רבות בעבר, כאשר מָחווה הומניטרית שימשה כְּכְסות להברחות ולפיגועים אשר עלו בחיי-אדם (כגון: אישה יולדת שבכֵּליהָ נמצאו מטענים, אמבולנס שהבריח נשק, אוניות כדוגמת קארין A שהבריחו נשק ועוד מקרים רבים מני ספור), ואם בניצול אכזרי של אנשים תמימים, וגם כאן רבות הדוגמאות.

שמירה על חיי-אדם היא חובתה העליונה של ממשלת ישראל, גם במחיר הפסד תעמולתי.

לאלה הטוענים שעל-ידי הרשאת מעבר הספינות, נסיר מעצמנו מחויבות כלפי הרצועה – התשובה היא, שמחשבה תמימה זו תתנפץ עד מהרה. והטיעון שישראל אשמה בכל הרעות שהן מנת נָחָלָתם של הערבים המסכּנים – והמהדרים גם מאשימים אותנו בכל תחלואי העולם כולו – האשמות אלה ימשיכו להיות מנת חלקנו.